בשכונת מנשייה בשנות השישים
בחורבת כורכר סחופה לרוח
הייתי עומד ומסתכל  על אבא שלי.

מרכיב שטנץ של סכינים
על מכבש שחור
ומדבר לעצמו:
"עכשיו נכניס את השטיפט כאן,
ונסדר אותו
ואת הבורג  כאן והכל מוכן".

בידיים חומות מרובעות
(כשבשמאלית קטומה האצבע המורה)
היה מכניס ללא לאות
סרטי נירוסטה בזריזות
ובמהירות שדית היה מייצר
אלפי סכינים ואולי יותר.
לא שמעתי אותו אבל ראיתי,

ראיתי שהוא שורק וצוחק אלי:
"העבודה צריכה לפחד מהפועל
ולא הפועל מהעבודה!".

חלפו מאז הרבה שנים ,
מהן להלל ומהן לקלל,
אבל אני עוד שם כמו בשקופית
עומד ושורק עם האבא שלי.