לא ירדת  לסוף
דעת
ביום בו תלתלים נשמטו על
כתף רפויה
לאים משליטה זהובים מתמיד
וקול רווי היה קטיפה שחורה
מזככת דין הבל הנשימות
הקביל לפניך והסביר
את שקיעתך

יום נשגב שלוב חן
מה סודו?
כל המעשים הקטנים
ורוב מקרים
הפשוטים מכוסים בשמיכת האחווה
ואריג הכמיהה ומרבד קסם הנועם
ואתה זריחתך
שלך עם זאת שבי

אבוי כי
מהאור תתיירא
ממעלות שרק למראית הן
כבירות מימד
דע כי
און הגאווה ריפה ידיים
הרי הוצב לו שלט:
"אי שלמות"
כשפצחה מלאכת תימוך יסודות
ביתנו