ארתור פארסקי / הליכה בתלם |
לא רואים יותר בעיניים
אני כותב, שיהיה לי משהו
לעשות עם הידיים
דופקים את הראש בקיר
להעלות את האנדרנלין
ועושים שטויות בפיכחות מלאה
כי אחרי זה נוהגים.
ומתים בסוף כי צריך למות-
אנחנו לא חיים כאן לבד.
ואולי בעצם כן-
אחד אחד.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|