אני יושבת באמצע העולם.
לבד, הכי בודדה שיש.
אבל אני רוצה להיות לבד,
אני לא רוצה שיראו.

אני יושבת באמצע העולם, לבד.
הכל מסביבי ריק.
יושבת, ומביטה לתוך עצמי, חושבת.

אני יושבת באמצע העולם. לבד.
מבפנים עיניי מתמלאות דמעות.
אבל לא רואים אותן, עדיין.

אני יושבת באמצע העולם. לבד.
אני מרגישה את אפי מתנזל.
מנגבת אותו עם היד.

אני יושבת באמצע העולם. לבד.
רוצה שמישהו יבוא, יחבק אותי.
ואז הדמעות בעיניי יוכלו לצאת, לזרום.

אני יושבת באמצע העולם. לבד.
והמוסיקה מרחוק מרקדת אלי.
ומזילה את הדמעות יותר ויותר מתוך עיני.

אני יושבת באמצע העולם. לבד.
לבד, אבל עם כל הדמעות שיארחו לי חברה.