באביב, כשחזר אבא מהפלגה, לקחו אותי אימי והוא לרחוץ בחוף הים.
הלכתי לשחק בחול, ופגשתי באבא של  ליאורה מהתנועה, שישב לא
הרחק מאיתנו. אימי באה לחפש אחריי, אבא של ליאורה שאל  אותה
למספר הטלפון שלה. אימי אמרה לו: "יותר טוב שאני אתקשר אליך",
הוא שלף מתיקו פתק ונתן בידה.
"אבא של ליאורה הוא פרופסור בטכניון",  אמרה לי אימי בזמן
שהתקלחנו במלתחות הנשים.
"הילד מבוגר מדי לכאן", רטנה אשה אחת.
"מה אמר לך אבא של ליאורה?", שאלתי את אימי, אחרי שלקחה אותי
לטלפון הציבורי ליד המכולת. אימי החזירה לתיקה את הפתק: "הוא
אמר לי שליאורה  ילדה מחוננת!", ענתה.

אימי  לקחה אותי לטכניון להיבחן בתכנית לילדים מחוננים: "עכשיו
אנחנו נכנסים לפרופסור קורצוויל, אחיו של פרופ' ברוך קורצוויל
שנהרג לא מכבר בתאונה", הדריכה אותי. היא הציגה אותי בפני
הפרופסור, ושלחה אותי לחכות בחוץ. חיכתה שם גם ליאורה היפה,
שבאה לשחק במשרד של אביה, הקולגה של פרופ' קורצוויל. הדגמתי לה
עמידת ידיים מהי, ואחר הצמדתי אוזני לדלת "...אמנם אבא של הילד
הוא רק מלח פשוט, אבל היזהרו בבני עניים שמהם תצא תורה", שמעתי
את אימי אומרת.
לא התקבלתי לחוג בטכניון, הורי לקחו אותי כפיצוי ביום העצמאות
לשוט בספינת טילים בבסיס החובלים, לפני ששוב יפליג אבי. "לאיזה
חייל בצבא תלך?", שאלה אותי החיילת שישבה לידי בזמן המשט.
"לחיל הים", עניתי כמובן מאליו. החיילת ליטפה את ראשי, "שתתני
לי את מספר הטלפון שלך, או שתקחי את שלי?"
"אני חושב שאני  יודע מאיפה למד את זה הילד" אמר אבי לאיטו.

הלכתי למדורת ל"ג בעומר שנערכה בתנועה לכבוד העלייה לחבריא ב'.
כל הלילה חגגנו, ובבוקר הלכנו לים לראות את הזריחה. "הללוו!,
השמש זורחת בהרים ושוקעת בים", נזכרה לפתע ליאורה,  שהסתכלתי
בה כל הלילה. כשחזרתי הביתה יצא אבא של ליאורה מפתח הכניסה
שלנו. אמרתי לו "אבל הזהרו בבני עניים שמהם תצא תורה".

בתחילת הקיץ, כשישבנו שבעה על אבי שנהרג בתאונה, באו החברים
מהתנועה לניחום אבלים. ליאורה אמרה לי: "המבוגרים אומרים
שפרופ' קורצוויל התאבד". אני אמרתי לאימי:
"אבא לא נהרג, הוא התאבד". "למה אתה אומר את זה?" השתוממה
אימי. "ליאורה גילתה לי", אמרתי. "מאיפה יודעת את זה ליאורה?",
שאלה אימי. "ליאורה ילדה  מחוננת", עניתי.
בקיץ, כשהלכתי שוב לרחוץ בים, לקחתי איתי את  חומר הבחינה
לכניסה לתוכנית לילדים מחוננים. נהגתי לשחות לרפסודות,
כשהספרים ארוזים בשקית נילון תחת בגד הים שלי. לא הייתי נוטש
את הרפסודה, בטרם סיימתי את החומר לאותו היום.

בסוף הקיץ באה ליאורה לבקר אותי, בידה היתה המעטפה החומה של
הטכניון.
"את באה ללעוג לי?", שאלתי אותה.
"להיפך", השתוממה, והושיטה לי אותה, "התקבלת!", זהרו עיניה.