תלוש אורח / החוש השישי |
בשולי שמלתה,
היא נושאת
מבטה לשמיים
רפרוף ידיו
כמו שלהבת של נר,
את יאושה
היא חוצבת במקום
אחר
"התחושי בי?
אני בעולם
בלי כאב",
"הישלח לי סימן?
אות מקרב?"
בעולם שלו,
יש שפע של אור,
והיא מתבוססת
בים של שחור
"לא אצליח לגעת,
לא תוכל היא לדעת",
"לעולם לא אשכח
את רוחו השופעת"
ורק כשיגיע זמנה
היא תדע,
שתמיד היה,
לצדה.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|