אני הולך שוב בדרכים הישנות
אני הולך חזרה הבייתה
יחד עם הזכרונות הישנים
עולה על האוטובוס החדש
יורד בתחנה הישנה
עובר לי ליד שני בניינים גבוהים
רואה את זאת מהכיתה
אחרי כמה מטרים בפארק רואה את הערסים
שהציקו לי שנה שעברה
כולם הלכו פתאום
נעלמו...
אני לבד הולך בפארק
עם המוזיקה שלי
אני, המוזיקה והמחשבות
על כל מה שהיה באותו פארק
באותו יום קיץ
באותו יום חורף
עם ההיא וההוא
וההם
נזכר בדרך שעברתי עד היום
במכשולים שהיו לי
בימים הכייפים שעברתי
שר לעצמי
כאילו אין שום דבר מסביבי
עובר ליד המגרש על שם הילד שמת
אני כבר יותר קרוב הביתה
עובר שיר
לשיר יותר קצבי
עם גיטרות והכל
מתפרע
נחמד
את כל חיי ביליתי פה
ועוד שנה, שנתיים, שלוש אני עוזב...
כל חיי מגיל 4
היה טוב
וטוב שהיה
האומנם?