אני פותחת שולחן.
קלמר, יומן, שקית אוכל ושולחן.
אלה הדברים המונחים לפניי.
צלקות ודם.
פצע פתוח ועיניים סגורות.
צריך להסתכל קדימה, להישיר מבט אל העתיד, אך העבר לא נותן. הוא
לא מרפה את אחיזתו האיתנה ממחשבותיי. הוא רודף אותי בחלום,
קורא בשמי -
"נגה! נגה!"
אך אני לא מסתובבת, אני לא עונה.
ושוב דממה.
עפרון, דף, שעון ומרקר.
אני סוגרת שולחן. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.