עזבת... עזבת אותי.
לא לטובת מישהי אחרת אלא לטובת הלימודים שלך.
אני מאמינה לך, אני יודעת שאם זה היה קשור אלי היית אומר לי.
ניסיתי להבין אותך, באמת שניסיתי...
אבל קשה לי... אין לך מושג כמה.
בימים הראשונים לא הצלחתי לתפקד.
חשבו שאני על סף התאבדות...
והם צדקו, חשבתי על זה וגם עשיתי משהו בנידון.
אבל אני עדיין פה ומתגעגעת עד כאב.
בוכה עליך בימים, וגם בלילות.
זלגו מעיניי אלפי דמעות.
מאז שעזבת אני לא אותה לי שהייתי פעם.
החיוכים שלי מזויפים.
הצחקוקים שלי מאולצים.
וכל מה שאני עושה מאז שעזבת הוא לא אותו דבר.
החיים שלי בלעדייך הם פשוט כלום.
ולא אכפת לי מה יגידו, לא אכפת לי שיצעקו עלי שאתה לא שווה את
זה.
כי אתה כן, אתה שווה את החיים שלי, ולא, אני לא מגזימה.
בחיים שלי לא פגשתי מישהו כל כך מדהים כמוך, כל כך מיוחד, כל
כך... אוהב...
ביום הולדת שלך התקשרתי להגיד מזל טוב.
היה לי קשה... לשמוע שוב את הקול הרך שלך.
והגעגועים רק גברו.
אחרי שסיימנו את השיחה ניתקתי את הטלפון ופשוט בכיתי...
מאמי שלי, אני מתגעגעת אליך בטירוף ואוהבת אותך כל כך...
מקווה שיום אחד תבין עד כמה.
מקווה שזה רק חלום רע... ושזה לא באמת קרה.
מקווה שאתה אוהב אותי... כמו שאני אוהבת אותך. |