פורים. ולא היה לי מצב רוח מיוחד. ככה זה כשאתה אחרי שיחרור.
כן, לא, לנסוע כמו כולם, נו, הטיול למזרח שכבר הפך אייקון
מחייב ממש.
פורים. החג הכי פחות יהודי.
ביכלל תחשבו על זה.
מישהו סיפר לי על פורום כזה.. פנטזיות..? מיניות?? טוב נגיד
שכן.. שיש כזה, האין סיפור פורים "תפור עליו?" או פורומי סקס?
לא מתכון ספרותי מחייב, רק סקס. ולקראת חנוכה הקרבה?
וושתי! והזנזונת ההיא... אסתר..?
וואוווו!
יותר מפנטזיה!
מה'זה סקססססס!
כשלעצמי וושתי היתה מעניינת פי כמה!
טוב.. אני לא דוגמא. גם הייתי מת להיכנס לחור שחור ולנדוד
אחורה בזמן לפגוש באיזבל!
אווו.. מה שהיא שכחה על מיניות.. על נשיות..!
על פיתוי!
אבל אני מיתפזר.
איפוא הייתי? סיפרתי על הילה?
כן.
היו לי וויכוחים עם הילה, החברה.
היא מיזמן אומרת שעניין המבוגרות, המנוסות, הנשיות נשיות אצלי
אומר הרבה יותר לעומק ממה שמודה.
אה.. כן אני מדחיק.. מה?
אני משיב לה.
לא למען ובשם ההרגזה כמו לשם איזון. אוהב להגיד ישר!
ללא חפירות מה המסר בין השורות. מה אני..? בכתיבה יוצרת או מה?
בפורום המלוקק של במה חדשה? מחפש מטאפורות באובססיה וללא
הפסקה? דברי ישר. חופשי! כאן פנטזיות.. מיניות! וסקס. סקסססס!
אני מסקסק בשפתי. וכמובן. מחייך ומגשש. חופן בכפות ידיים
פרושות על קימורי שדיה המוצקים.
שדיים..?
כבר אמרתי?
שדיים, בקשו רחמים עלי?
רציתי לכתוב שיר אלא שביאליק הקדימני מיזמן.
ולעצם העניין - שדיים! הקיק שלי.
מוואההה!
איזה קיק!
והילה.
לא עמדה בסוף התור שהאדוני חילק איברים לנשים, וחזה נשי
במיוחד.
אם לא אמרתי - היא סטודנטית שנה שניה.
לא, לא בסוציולוגיה או פסיכולוגיה, והאמת שבכיוון שהיה מאוד
מסקרן אותי - אנתרופולוגיה, אבל יש לה ת'שטיק הזה.. ! ההדחקה,
ומה בעצם היתכוונת, ולמה אתה לא מודה...
כן אדוני הקורא. כל זה רק רקע כמובן.
ואם לא הייתי במצב רוח סושיאיבאללל, וואללל... הילה שיכנעה
אותי להצטרף.
לנשף הפקולטה.
נשף מסכות.
נשים בהיסטוריה.
נשפה הילה והיתקמרה תחת ידיי הלוטפות.
היה רק תנאי אחד, אף אחד לא מכיר את הנשים המחופשות!
את המסכה מעלים ליכדי אנונימיות ! מסכה תרתי משמע! מוחלטת!
ובכל מחיר.
ואז, אני לא יודע למה שאלתי את המובן מאליו:
איזה נשים..? סקסיות..?
הילה חייכה.
איזה אושר להיות חברתו של גבר אניטיליגנטי כמותך.
נעצה בי שיפוד כמו לנטרל לעינוג חמוקיה הנילושים בכפותי.
נשים שרשמו רישומן בהיסטוריה. מאז ועד עולם. לתת לך טיפ?
אני אינטליגנטי מספיק.
אמרתי כעוס.
שטיקים כאלה.. חוה? דלילה? כאילו? כזה?
תתפלא. אני יודעת על אחת שתתחפש לשימפנזה דרווניסטית. האימא של
חוה!
חייכה הילה והדפה אותי משדיה הנכספים, מכסה על מיכמניה באריג
הצמר הרך.
כולם במסכות, הנשים חייבות להיות ידועות, או.. או שתיתוודענה
מאז המסיבה ולהיסטוריה אחריה.
עוד לא היתה כמותה בקמפוסים בכל מיקרה. חייכה את חיוכה המפתה.
כמה יפה היתה!
זה התנאי הנוסף! ואנחנו הסכמנו. כולנו! גם נרשמנו מראש, וכך
אלה שתבואנה מאוחר - מי היא מי בפורום מקודד, אנונימיות ביפני
עצמנו. למשל גם ביפני וועדת הפרסים!
היי לכך זוגות באים בניפרד!
חשבנו על גברים נעדרי דמיון.. אתה יודע.. ישנם כאלה... לא כל
כך אינטליגנטיים... ומי שלא טרח, ימצא מיגוון תלבושות לעצמו.
הוא חייב להעלים את בגדיו המזהים. ומעל הכל - לחבוש מסכה!
ליב אור טאייק?
טאיייקקקק!
ליקלקתי בלשוני.
טאייייקקקק. יששששששששש!
הילה חייכה בניצחון.
היסתקרנתי, ויותר מיזה, היתגריתי מיד. הייתי כמכושף.
אני מודה, היתה לי אולי סיבה מודחקת, ואין צורך לדחוק בה
החוצה. לפחות לא הרגע.
בשעה אחת אחרי חצות מצאתי עצמי בטאגה ומסכה באולם הרועש.
הרוגש כזירה.
ואני מודה. הודיתי להילה.
איזו אוירה.
איזה כוסיות!
כוסיות??
זו הזנייה לישמה של מילה חמודה.
נשים. נשיםםםם!
חווה מוכרת ואין לפרט. גם תילבושת פשוטה. נכון. אין בפברואר
עלי תאנה אלא מנייר.
מרלין?
ליז?
וושתי כמובן!
אסתר חגגה. בתוויות אתנן כיאה לזונה עם מס ערך מוסף וקבלה.
לא תופתעו אם חיפשתי את סופיה.
לורן. לורן כמובן.
להמשיך?
הרי הקורא אינטליגנטי דיו לבחור לו איש איש אישה ברת חותם..
היו היתה היא שם לוודאי.
(אגב, קורא יקר, מיהי שציפית אתה? מיהי הא, האשה בהא הידיעה
שלך? תוכל להיתקשר ולספר בתגובות, מאוחר יותר.)
שוב אני מיתפזר!
עיקר העיקרים, המלכה עצמה היתה מי אם לא -
מסכה.
מימי לא הייתי מודע לעוצמה שבה!
אני ניגש לאישה, ומסתכל מבעד למסכה!
איזו חרות!
והיא בי!
בחרות גדולה יותר. משוחררת פי כמה!
לאמיתו של דבר הופתעתי. כיצד זה מופתע. הרי אצלנו, במשפחה ,
אימא ותרבות יוון, ידעתי על אפקט המסכות,. ועדיין מה שונה
ההיתנסות עצמה!
ולא בבמה ממוסדת, תיאטרונית. הכל נגיש. מולך. נשף. רועש.
תוסס!
סדר פורים כהילכתו!
אותו ערב שתיתי. לא הרבה. שונא כמו יצירי החינוך המצואיסיטי
שאנחנו את תחושת אובדן השליטה אבל הפעם, מעט יותר מהרגיל. נכון
לא ליכדי אובדן ממש, אבל האיי. הייתי בהאיי.
חיפשתי את הילה.
מיסתקרן כיצד תופיע.
מיהי האישה שבה!
בהדחקותיה???
או במודע ?
מודע לפתע שללא הפנים אין לי סימנים מאמתים למעט שדיים
גדולים.
זקופים.
ועל כאלה ממילא אני מסתכל!
תמיד.
והיא?
מחפשת אותי?
ותימצא?
האולם היה מפוצץ בגברים.
היחסים הידועים - אחד לשלוש.
הייתי עם כוס טאקילה מוקפצת כשזוג שדיים נעצר מולי.
לא יכלתי להתיק עיניים. ומי רצה או היתכוון כלל!
גם היא בטאגה!
לבנה.
אורירית.
חיטובי גוף נירמזים בסתר, ולוואי כל חיי מיסתורין!
ללא חזייה ניתנועעו שדיה תחת הבד בחופשיות.
אין גבר שאיננו מגיב לריצוד הפיטמות הזקופות ולאותו ביטוי
שמיימי שלוואי אני יוצרו - "הפיטמות מציירות חוגות תחת הבד".
אני חייב להרגיע את אלה הנמשכים גם לאברי אשה משניים - הכל
היה! מותן צרה, רמיזת ישבן גבוהה, חצוף! ורגליים. ארוכות שלא
נגמרות לעולם. ברך בוהקת יש היתה ניגלית בשסע מוכמן.
אודה ואעיד בחוסר ענווה - לא הייתי זקוק לו ליכדי לדעת איזו
רגל עצומה. הקרסול. שטיק ישן שלי. הקרסול הדקיק כבר יגיד הכל.
ישנה הדגשה חיננית בסנדל יווני לקרסוליים דקיקים. אלוהיים!
לבד?
שאלתי,
והאשה גיררה בלשונה בהמיה שנשמעה לי מוכרת מישום מה:
תלוי.
תלוי?
היא ניתרחקה מעט. כמו מניחה לי להיטיב את מבטי בכל כולה.
בגיזרתה החושנית מלמעלה למטה.
זו לא הילה!
הבחנתי בשערות כהות וחלקן כסופות גם בתאורה הלא בהירה.
אינני נאמן? בוגדני? נושך מהיד שהביאתני למסיבה, ויהיו כאן
סיבות או הדחקות - הו פאקינג קאיירס! - היתגריתי! היתגריתי.
נורא!
שלל אסור שכזה! והרי היא שניתקרבה אלי!
כבר היה התרוץ הפחדני מזומן בי.
כן. לבד.
אמרה, ויכלת לדעת שמחייכת תחת המסכה. זו היתה מלאה. לא רק
עיניים אלא מסכת פנים שלמות. לבנות וקפואות בהבעתן. מוכרת לכם?
לוודאי. לקוחה מתיאטרון. יווני. רק עיניים ירוקות בורקות
כזיקים ניתגלו כשכדור המראות התלוי בתיקרה הבליח בהיבהוביו.
נירקוד?
שאלתי.
נרקוד אמרה.
אני מעט גמלוני, אודה בחסרוני.
האשה נעה בגמישות, אולי מפתיעה לגילה.
כשניסיתי להניח יד על מותניה לא עצרה בי ורק הגבירה מעט את
קולה מעבר לעוצמות הרמקולים:
נועז?
מעיז.
אמרתי.
והידקתי אלי.
חשתי בשדיה המלאים. היא היתנועעה בחופשיות. מניחה לדדיה
הטפוחים להימעך אלי. רוחקת לרגע, פיטמות זקורות חורשות בעגלתי,
כדלילה אלוהית, ושוב חמוקיה נלחצים. רכים. מלאים. מבטיחים!
היה זה אז שידעתי שאינני מחפש את הילה הלילה.
לקחה סיכון!
נתנה לי דרור מלא במיסווה, ואני לא אשקוט עד שאפתה את האשה
החושנית שלצידי.
אינני מקורי.
זמנו של הקצב האיטי הגיע. הסלאווו הוותיק. כצפוי.
רקדנו.
נגענו.
היתגפפנו.
לא היינו יחידים. עשרות נוספים ניתנועעו מהודקים.
הרגשתי במבטים נשלחים לעברנו. אני מודה, הוסערתי פי כמה.
ידי עלו וליטפו את שדיה מעל האריג הקליל כשנידחקנו במרכז הגוש
המואפל.
בואי למרפסת לחשתי כעבור זמן כשחלצי נהדקים לגופה בטפיחה עולה
וגואה.
כך גם האשה היתה מגורה, נסמכת אלי בהענות,
איננה נסוגה מזיקפתי הנידחקת לירכה.
בי כבר עלה הגרוי ליכדי שיכרון.
במרפסת הפתוחה הלמה בנו קרירות חודרנית לליל חורף ירושלמי.
נוף מידבר יהודה צועק הדי כוחניות, אלימות , מין ותככים זה
עידנים ודורות גם בחשיכה. אולי דווקא בלילה חיוור כפי שהיה.
האשה נהדקה אלי ואני ניסיתי להסיר את מסכתה ולנשקה.
כבר הייתי מוכרח.
היא עצרה בי בנחישות. משהו במעשיה היה כמו היא נאחזת בדבר מה.
איננה מפירה כללים, ומאידך, הנועזות שבנהגיה! כמו היא כך
מיתמיד. מנחשלת! מסעירה את הגבר לפני מתת חסדה הנדיב. וכי מי
יבחין בהפרת הכלים לו תסירנה? או שהיה בכך מסר מיותר ולא נידרש
- מיכדי להמריצני לשוב ולשוטט על חמוקי גופה?
ידיי טיילו בחופשיות תחת כותנתה. שדיה אכן היו מושלמים. חלקים
כקטיפה, סמורי פיטמה. ביטנה היתה תלולה. כשאצבעותי גיששו
במורדותיה עצרה בי.
לא כאן.
אמרה בקול לוחש.
מבלי ללחוש את הנדוש - יור פלאייס אור מאיין.
ואני כבר ידעתי - את הלילה אסיים במיטתה.
דבר לא בער לי אותו רגע אלא הארכתו לעוד ועוד ליכדי מצוי.
בדרגות ריגוש כזו היה הקול הלוחשני מעביר בי גם הוא גלים.
מגעינו היתלהטו. היא נאנקה,
אני ייחמתי בינהמה כבושה,
והקור הסחוף גבר על בגדינו הקלילים והיא ביקשה שנשוב.
נכנסנו חבוקים.
היתגפפנו.
נועזים וגלויים.
לו תישתה חשבתי לרגע ,אראה את פניה. מוכרח למצוא את שפתיה, ולו
את צורתן. לקחתי טאקילה מוקפצת נוספת. כשקראתי לנערת המשקה היה
קולי מורם.
כשקיבלתיו לגמתי אחת כטועם בפניה שמא הוכמן סם בנוזל התוסס
וכשהצעתי לה, נמנעה בת זוגי זה כבר שעה בקלילות ושאלה למעט
היתוודעות.
הנה הצעד הבא לפני הסרת המסכה. חגגתי לי נצחון קטן.
לא, אינני סטודנט אמרתי. ולא ירושלמי. מתל- אביב. ומסרתי רזומה
מקוצר, צנחנים, שיחרור, כותנה בסתיו - כסף לטיול והטיול כן או
לא. למיזרח. ללא שם. כמובן.
היה זה אז כשעצרה בי.
נכון יותר בעצמה.
היא ניתקשחה בגופה כשידי טיילה על גבה באופן מחוור.
מה קרה?
שאלתי.
כלום.. כלום.. וביקשה להשתחרר מאחיזתי בתרוץ השחוק של
היתפנות.
את חוזרת..?
שאלתי והיא הינהנה בחוסר שיכנוע ברור.
רק תגידי את השם!
הפגעתי. כבר אוכל לברר מי היא במאגר הממוחשב, ניסיתי לחשב
סיכוי במהלך אבוד ממילא.
אחר כך..
אמרה והחלה להיתרחק.
ולמה היתחפשת?
התחפושת.. המסכה..? מהרתי לשאול.
מודע להליך הניפתל - תחרות המסכות שאולי ממנו אוכל לשחזר.
היא היססה לרגע והיתקרבה להיתגבר על שאון הרמקולים המוכר ומבלי
לאבד את לחישתה קרבה לאוזני:
יוקסטטטא!
עלתה בי התססה לשם שלא אמר לי דבר אלא היגויו הזר שנישמע לי
יותר כ-קסטאאא.
והיא נעלמה.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.