יומני היקר שלום.
היום התגייסתי. אסור לי לספר לאן - סודי ביותר. אבא כולו
גאווה, אימא כולה דמעות, אחי ישן ואחותי בבית הספר. בבקו"מ
תיזזו אותנו קצת. נראה לי כמו קייטנה אחרי הגיבוש שעברתי -
זוכר?
קצת לחוץ בזמן, אבל עדיין כבוד. בכניסה הגיעו לוחמים מהיחידה
לקבל את פנינו, עזרו לנו ללבוש את המדים, שאלו אותנו שאלות,
רצו לדעת אם יש לנו שאלות. אני מת שיהיה לי אקדח כמו של ההוא
שלימד אותי לשרוך את שרוכי המגף הצבאית שלי - למרות שהוא חייך
ואמר שאחרי המסלול אני אשכח ממנה, עדיין, אני חייל עכשיו.
זוכר את אתמול, יומני היקר, כשחזרתי מסיני, כל החבר'ה באו אליי
הבייתה? זוכר? סיפרתי לך, איך רותי נישקה אותי, דורית בכתה
קצת, שרית חייכה בצד בעצב, וכל הבנים טפחו לי על השכם, מחבקים
אותי, מאחלים לי בהצלחה לקראת ה-X הראשון שלי, שיבוא במהירה.
ממש כמו לפני משחק חשוב, או אחת מתחרויות הריצה.
וואו, אני ממש סחוט. כל היום הייתי על הרגלים, ועכשיו נתנו לנו
שש וחצי שעות לישון, עם איזה שמירה מצ'וקמקת באמצע. אמרו לנו
שלא נתרגל לכמות הזו של השעות... אני לא דואג, אני רגיל לא
לישון הרבה עוד מהבי"ס.
אבל היום אני כנראה עייף מההתרגשות, אז אני הולך לישון.
לילה טוב יומני היקר.
יומני היקר.
כבר שבוע שלא כתבתי לך. מצטער, פשוט לא הייתה לי שניה פנויה,
ואם הייתה, היא נוצלה כהלכה - למנוחה. אבל עכשיו שבת ראשונה
"בלי אימא". החבר'ה ממש טובים, רובם היו בגיבוש, אז אני מכיר
אותם, חלק קטן נפלו מטיס או הגיעו מגיבושים קודמים. יש פה
תחושה של תחרות בריאה והמון... "רעל", נראה לי המלה המתאימה.
נשמע לך מוזר? אל תדאג, תתרגל. תוך יום יומיים כבר הבנתי כל
ביטוי צבאי שאמרו לי. מסתגלים.
דיברתי עם אמא ואבא אחרי ששיחררו אותנו בצהרים. אמא כ"כ דואגת,
ואבא עסוק בלהרגיע אותה, למרות שלא נראה לי שציון האיכות של
היחידה ירגיע אותה.
זהו, בשש כבר יש ארוחת ערב חגיגית לשבת, אז אני צריך לזוז
להתכונן.
שבת שלום, יומני היקר.
יומני היקר.
עברו שבועיים מאז כתבתי לך. מוזר כל כך... מעולם לא הפקרתי
אותך לזמן כה רב. היום יצאנו הבייתה. ממש עכשיו אני באוטובוס,
ועוד מעט אני אגיע לצומת, שם רותי הבטיחה שתבוא לקחת אותי. היא
גם הבטיחה לי עוד נשיקה, אחרי שאמרתי לה הבוקר שזה מה שאני הכי
זוכר מהמסיבה שלפני.
היא כל כך יפה, אתה לא חושב?
הנה היא, מחכה שם באוטו הכחול שלה. אני אספר לך הכל, אל
תדאג...
בינתיים תכה בסבלנות.
משוחרר, יומני היקר.
יומני היקר.
שלושה חודשים לא כתבתי לך. מרגיש ממש מוזר. סיימנו טירונות,
ואני בדרך הבייתה. ביום ראשון, אחרי רגילה (אמורה להיות שבוע,
אבל קיצרו לנו אותה) אני מתחיל טירונות יחידה, שאמרו לנו שהיא
"קריעת תחת" או "פתיחת שושנה", אני מרשה לך לבחור ביטוי
מתאים.
אני כבר מת לראות את רותי. אמרתי לך שאנחנו ביחד? היא פשוט
מדהימה. אני כ"כ אוהב אותה... בלילות, כשכולם עסוקים בלפטפט,
אני יושב וחושב רק עליה, ומסתכל על הכוכב שלנו בשמים.
כן, אני מאושר כל כך. אני חוזר הביתה כמו קינג, כולם באים
אליי, "מרשים" לי לשחק אותה עייף, ובסוף נשארת רק רותי...
איתי.
אם היית יכול להסתכל בעיניים שלה, ללטף את השיער שלה, לקבל
ממנה נשיקה... ליבי פועם כל כך חזק. נדמה לי פתאום שהאוטובוס
נוסע כל כך לאט.
הנה היא, שם עם האוטו הכחול שלה, מחכה לי.
שיהיה לך יום טוב, יומני היקר. שלי בטוח יהיה כזה.
יומני היקר.
אני לא יודע איך זה קורה. כל פעם בה אני כותב לך רחוקה יותר
מהקודמת. זה בטח קשור במאמץ שעובר עליי. עברו חמישה חודשים,
ואנחנו בעיצומו של אימון רציני. הטירונות יחידה הייתה קריעה,
אבל היה משחק ילדים לעומת מה שקורה עכשיו.
לפחות היציאות טובות יותר. ואני רואה אותה יותר. היא נתנה לי
משהו... משהו שאפשר לתת רק פעם אחת. והיא נתנה את זה לי! אם
היית יודע איך זה מרגיש, איך היינו שנינו לגוף אחד... אהבה
שכזו... חום ורוגע שמתפשטים בשני הגופים הערומים המאוחדים.
כל רגע פנוי אני חושב עליה, מדמיין אותה מגיעה לפה, מנגבת את
המצח המלוכלך שלי עם המטפחת הלבנה שקניתי לה.
טוב, הטיולית הגיעה וצריך לצאת.
נתראה בקרוב, יומני היקר.
יומני היקר.
איזו הרגשה!!! סיימתי, סוף סוף. אני מרגיש כל כך מאושר. אחרי
יותר משנה וחצי, אני לוחם ביחידה!
הציעו לי לצאת לקצונה, מצטיין מסלול והכל... מפקד היחידה בא
בעצמו לדבר איתי. איזה כבוד!
נראה לי שאני אלך על זה... אני ממש נהנה פה. זה כמו קייטנה,
כמו שאמרתי בהתחלה, רק קצת יותר קשה, אבל שווה כל טיפת זיעה...
חוצמזה, מה זה קצת לחתום עוד קבע? או לשים ברזל על הכתפיים?
תחזיק לי אצבעות, יומני היקר, כי עוד מעט זה יקרה.
יומני היקר.
אני יודע שהחזקת לי אצבעות.
עשיתי את זה. ממש כשסיימתי את בה"ד 1.
היא באה, עם ההורים וכל החבר'ה, למרות שממש לא ריגש אותי
הקורס... המסלול היה הרבה יותר... פשוט הרבה יותר.
אבל היא תמיד ריגשה אותי. וידעתי שהחזקת לי אצבעות כמו שהבטחת,
כשהיא אמרה "כן".
ההורים אמרו שידאגו לכל. נתחתן בעוד שמונה חודשים... אני כבר
אהיה בקבע, והכל יסתדר.
איזה יום נהדר, יומני היקר.
יומני היקר.
עוד ארבעה חודשים. אני בקושי יכול לחכות... כל פעם שאני איתה,
כל פעם שאני נוגע בה, כל פעם שאני רואה אותה... ההתרגשות גואה
בי ואני לא יכול לעצור את שטף הנשיקות שנופל עליה - והיא
צוחקת, מלטפת את גופי באהבה. אנחנו כל כך מאושרים ביחד. זה ממש
משמיים. היא נהדרת. והיא התחילה ללמוד רפואה, הגאונה היפיפיה
שלי...
טוב, חייב לסיים, יש תדריך עוד שתי דקות...
להתראות, יומני היקר.
יומנו (של) היקר.
עוד ארבעה חודשים. בקושי יכולנו לחכות. כל פעם שהייתי איתו, כל
פעם שנגע בי, כל פעם שהסתכל... התרגשות גאתה והציפה את שנינו,
והוא שטף אותי בנשיקות, ואני ליטפתי את גופו הנוקשה, מנסה
לרככו עם אהבתי. היינו כל כך מאושרים ביחד.
אז למה שמיים, למה הייתם צריכים לקחת אותו?
שלך, רותי |