הוא מרגיש שהיא התנקשה בליבו. עשתה זאת בכוונה. תפסו אותה
כמובן, ואותו שלחו לבית חולים. הוא יצא מזה. אחרי ימים ארוכים
במיון, ואז בחדר ניתוח ובהתאוששות, הוא יצא לרחוב המואר  
ותהה - מה עכשיו? נכנס לבית קפה וישב לו על שוקו גדול ועוגת
גבינה. הייתה לו בחילה. יותר מדי מתוק.

לאחר שבועות של בידוד, הוא חזר לחיים. העמיתים בעבודה שאלו
לשלומו והתעניינו במעשיו. הוא סיפר להם שחלה והרופא הורה לו
להישאר בבית. "חודש וחצי?" הם שאלו, והוא היסס. "כן...  הייתי
חולה מאוד." ענה והם הניחו.

אבל הלב לא החלים, והוא חזר לבדיקות פעם בשבוע. הרופא היה אז
מקשיב לליבו מנסה להתאושש והאחות הייתה חובשת אותו בתחבושת
לבנה ונקייה. לאחר חצי שנה הפסיק להגיע לבית החולים. ליבו שלם
עכשיו ונשארה רק צלקת שלעולם לא תגליד וכל פעם שיסתכל פנימה -
יראה אותה ויזכר. קרא בעיתון שהיא שוחררה מבית הכלא. התנהגות
טובה. הוא פגש אותה ברחוב והרגיש את ליבו מתפקע ואת הצלקת
נקרעת בתוכו. הובהל שוב לבית החולים, שם הכריזו על מותו. סיבת
המוות, כך הודיעו,

שיברון לב.