פעם אהבתי את החורף
את העונה הגשומה והקרה.
אהבתי את העננים האפורים
ואת הרוחות החזקות.
אהבתי נופים רטובים דרך חלון אוטובוס
והתכרבלות בתוך מעיל גדול.
אהבתי כובעי צמר חמודים
ושירי חורף!
כמה אהבתי שירי חורף -
היה להם ריח מיוחד, לשירים האלו,
היה להם טעם מיוחד,
אווירה קסומה.
אבל היום -
היום אני שונאת חורף.
שונאת לישון בתוך שמיכת פוך,
שונאת לשתות שוקו חם,
שונאת את הגשם של ירושלים
ואת הנופים הרטובים דרך אוטובוס.
אך במיוחד אני שונאת את השירים.
השירים הארורים האלו -
טעם של זכרונות מכאיבים
ריח של געגועים
אויירה של כאב - כאב כ"כ גדול,
ואני כ"כ רוצה שירד שלג,
כ"כ רוצה לראות את ירושלים לבנה,
אך אני פוחדת -
פוחדת לפקוח את העיניים למציאות כזו,
זה כ"כ יכאיב,
זה יהיה כ"כ עצוב...
אבל אולי אחרי השלג,
אולי אחרי הסערה הגדולה
יתכסה ליבי בקרח
ואוכל לאהוב את החורף בחזרה. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.