|
והנה שוב הופעת מולי
עם העיניים הקטנות והחיוך המקסים
עם כל הנוכחות שלך -
שוב שבית אותי.
ולא משנה כמה אהיה חזקה
ולא משנה אילו החלטות אחליט
אתה רק מופיע ו-בום!
בהתחלה אני לא מרגישה כך,
מרגישה שהתגברתי, שטוב לי בלעדיך.
אך לא לזמן רב.
והנה, אני תלויה בין זכרונות שווא לבין אשליות
נלחמת בעצמי כדי למחוק אותך מן הזכרון,
אך ירושלים... זה כמעט בלתי אפשרי.
והשיר ברדיו... עוד שיר ועוד שיר וזיכרונות...
אינני מסוגלת יותר, אין לי כוח להלחם בעצמי
אין לי כוח שוב לשכוח אותך
ולהתחיל בסדרת המלחמה הפנימית הזו,
כי אני יודעת שבשניה אחת
אתה הורס הכל! |
|
|
צבא זה דבר
מיותר!, באמת,
בשביל מה?
פשוט נגיד
לערבים שאנחנו
ניצוליי שואה
וזה יעבוד!
במקום גדר טובה,
נבנה מסכיי
קולנוע ענקיים,
כמו בדרייב-אין,
ונקרין עליהם כל
היום עמוד האש,
שואה של קלוד
לנצמן, אם הם
יעשו בעיות נביא
להם ספישל
שינדלר, כולל
ראיון עם
אישתו!
סרן בנימין
גלעד, מנסה
טקטיקה אחרת! |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.