ילדה חסרת אונים
אשר את ידיה מזמינים
למלא את צרכיהם.
האם חיוכה חסר הבושה
עוד יישאר
כשייגזלו ממנה את
תמימותה המדממת,
האם ירגישו את כאבה המשתק?
את הצלקות מנסות
לכסות הדמעות
את ההווה
היא צובעת בבהירות.
לא רוצה לנשום את האוויר,
כבר לא יודעת איך לחיות
לבד.
ממשיכה להיאחז בשארית הכוחות
ממשיכה להישאר.
תנו לה את האוויר לנשום,
את הכוח הטמון בפחד.
מאחורי עינייה
נגלית המציאות החיה,
חלום צלול
וסודות מעורפלים.
כבר לא תוכל להכחיש
את הקווים המטשטשים את עורה
והפצעים שלעולם לא יחלימו.
לא רוצה לנשום את האוויר,
כבר לא יודעת איך לחיות
לבד.
ועכשיו היא מתעוררת
לא יכולה להחזיק בכאבה.
אתה מרגיש את הגשם המתקרב
העננים אפורים
הוא מכה בך בכל כוחו
כשהחלטת להתחיל
לענות לקול השפיות.
הושפעתי מאוד מהשיר "אנה-לי" של Dream theater. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.