כשמרי הייתה ילדה, לא היה אדם בעולם שהיא העריצה יותר מאמא
שלה. היא הייתה עקרת בית מסורה, טבחית נהדרת, אשה מצחיקה,
מבדרת, ויפיפייה. היא תמיד ידעה מה נכון ומה לא, מה צודק
והוגן, מה נבון לעשות. ואף פעם אי אפשר היה לסדר אותה, כאילו
היו לה עיניים בגב. היא הייתה מלאת אהבה, ונתנה אותה בחום.
אבל כל זה היה כשהייתה ילדה. עם השנים התפוגגה הנאיביות. מרי
גילתה עולמות חדשים, רעיונות חדשים. ההנחות הבסיסיות שאיתן
גדלה, שמקום האישה במטבח והבעל בעבודה, נשטפו ממוחה כקורי
עכביש אפורים, ובמקומם נחשפה הבטחה - הבטחה, שאת חייה שלה אין
שום צורך לבזבז. זמנים חדשים באים, תהפוכות המאה העשרים רק
החלו.
באמריקה, כך שמעה, השתחררו הנשים מן המגבלות החברתיות שכובלות
עדיין את נשות ארצה. באמריקה הנשים שותות, ומעשנות, מבלות לבדן
בברים. הן עובדות לפרנסתן שלהן, ומחפשות בעלים שיודעים לבשל.
יום אחד, אפרורי וגשום, עלתה מרי על ספינה ונסעה לשם. נסעה
לאמריקה. כשירדה מהסיפון, דומה היה לה כי נולדה מחדש. ענני
כבשה צחורים שוטטו בשמים, והשמש הכתה על ראשה. בארץ חדשה זו לא
הייתה קשורה לאף אדם ולאף מקום. היה לה החופש לבחור את דרכה
מתוך מגוון אינסופי של אפשרויות.
במשך מספר שנים חיה מרי חיי חופש, אחראית לגורלה לבדה. היא
ידעה אהבות רבות, ולא שבעה. היא הייתה מאושרת באמת, אולי כפי
שהייתה בילדותה, בתמימותה. פחד שקט, כמעט לא מודע התגנב לליבה,
שמא אושר זה איננו פחות עוור מאשליית העולם המושלם ששכנה בה
טרם נפקחו עיניה.
הזמן, בשלו, זרם וחלף, אדיש לאושר ולסבל - בשבילו הכל שווה, כי
הכל חסר ערך. מרי הבינה כי היא מזדקנת. הצורך להתחתן הלך
והתחוור כממשי והכרחי יותר ויותר - לא תמיד תוכל לעבוד
למחייתה, ומהמשכורות הדלות שהשתכרה, בהיותה אישה, לא נותרו לה
חסכונות. והימים ימי השפל הגדול, העבודה קשה למצוא, והמשכורות
דלות אף מהרגיל.
בשנות השלושים לחייה הייתה מרי כשפגשה את ג'ף. אהבתם הייתה
גדולה, אך מרי ידעה אהבות רבות, ואת החופש אהבה יותר, ועל כן
כשנישאה לג'ף הייתה שמחתה מהולה בתחושה של אובדן, וויתור, של
כניעה. השחור והלבן שאפיינו את עולמה בצעירותה התערבבו והתמזגו
לגוונים של אפור. אפור מכוער, מורכב, מבלבל. אפור שרק הבהייה
בו העניקה לצופה תחושת חוסר אונים, חוסר אונים מול אכזריותו.
הריונה של מרי היה מלווה בכל הכאבים והבחילות הרגילים, אך היה
בו דבר נוסף, מוזר: מהחודש החמישי הוא לווה בכאבים עזים בגבה,
בשתי נקודות סמוכות בין כתפיה. הכאבים העלו בה את הזיכרונות
הדהויים של כאבי הגדילה מימי התבגרותה. ואכן, דומה היה כי דבר
מה צומח בגבה, מוכן בכל רגע לפרוץ החוצה. שתי גבשושיות, כחמישה
סנטימטרים ביניהן, גדלו מתחת לעורפה.
מתוך חשש לסרטן, משך הרופא המשפחתי דגימות מתוך הגבשושיות
במזרק. כעבור שבועיים התבשרו הזוג, לשמחתם הרבה, כי לא מדובר
בסרטן, אך הסבר אחר לא ניתן להם. רק כעבור מספר חודשים של
בדיקות, כאשר ההריון כבר התקרב לסיומו, והגבשושיות הגיעו לגודל
של שני סנטימטרים כל אחת, התקבלה התשובה. בשלב זה כבר הייתה
ברורה צורתן דמוית השקד. קו אופקי דק, כעין חריץ, חצה כל אחת
מהן, ושערות החלו בולטות מתוכו. תשובת הרופא הייתה ברורה עוד
לפני הגיעה - מרי צימחה עיניים בגבה.