האדם את עץ החיים זורע,
אין יום שאת עצמך לא קורע,
את חובותיך לבנק לא פורע,
עמוק באדמה כמו טיפה שוקע,
את חייך העלובים כבר ממזמן תוקע,
ולך - אין טעם בחיים...

פיזמון:
דם,
דם החיים,
דם של חיים,
של יצורים שחיים בלי חיים
בחיים שלא חיים,
עם אותו דם,
אך מנודים מכולם.

הולך לישון במיטה לבד,
רעמים, ברקים וסופות ברד,
כל החיים אתה מרגיש בדד,
בכל היקום אין לך אף אחד,
זקוק מיד למגע של יד - לעד,
ולך - אין טעם בחיים...

פיזמון:
דם,
דם החיים,
דם של חיים,
של יצורים שחיים בלי חיים
בחיים שלא חיים,
עם אותו דם,
אך מנודים מכולם.

קם בבוקר לעוד יום חדש,
שואלים מה שלומך ומה המרגש,
אל תוך ליבך השטן פלש,
את חייך העלובים הוא דרש,
מבטיח ששם תחייה בלי חשש,
ולך - אין טעם בחיים.

פיזמון:
דם,
דם החיים,
דם של חיים,
של יצורים שחיים בלי חיים
בחיים שלא חיים,
עם אותו דם,
אך מנודים מכולם.

אתה זורע, את עצמך קורע, לא פורע - בחיים שוקע...
אתה לבד, בסופת ברד-בדד-בלי אף אחד-לעד...
עוד יום חדש - אין מרגש, השטן פלש ודרש בלי חשש...
ולך - אין טעם בחיים.