שואפת את האוויר אל ראותיי.
הוא בזמן האחרון נטול גרגירי אבק,
לעיתים אלה באים לרמוז על שריד לא מדוייק של הפרעה ליציבות
ממושכת.
שואפת בכוח את האוויר הטהור.
לפעמים הוא אוהב לשחק מחבואים, הוא טוען שהיקום גדול ושהוא
צריך להספיק לעוד אנשים.

בחלומות ביניינים קורסים לי, ואני בורחת מהמכה.
אולי האישה שהצילה את מה שאני, קורסת לי ואני מפחדת מהמכה.

בחלומות אני צועקת על ההיא שתדע שהיא מופרעת שמכאיבה לאוהבים
אותה.
לחלומות יש נטייה לגלות לי את מה שאין לי זמן לגלות לבד במשך
היום הכמעט עמוס הזה.
כשהוא מגיע לקו הסיום אני פולשת אט אט עם אהבת חיי למקום נוח
יותר, וזה קצת לפני החלומות.

בחלומות יש התקפה, מלחמה אוירית מעלי.
כנראה שכל החיים האלה הם מלחמה אחת גדולה.

לאחרונה גיליתי שאני אוהבת נשים עצמאיות מאחורי ההגה.
לאחרונה גיליתי שאני אוהבת אותי יותר (-:

אני נוהגת על הכביש ויודעת כבר לצפות את כל המאורעות שעלולים
להפריע לשלוותי.
אני בטוחה בעצמי שאדע לפלס את דרכי בביטחה עד למחוז חפצי.
אין לי חלומות על זה.
האוויר נקי מחוסר בטחון היצוק מנעורים חסרי קצוות.
יש להם ריח לחיים.
אבל עוד לא החלטתי איזה ריח.