זיוה אפטר / הקור |
עמדת בירקות הגינה
כמו לטפל פעם אחרונה
בפרחים שכה אהבת,
באורו הצהוב של חדרי ישבתי
חשה איך זורם הקור
אל תוכי ודגדוגה
האימתני של חרדה
חסרת מילים
עטפה כל איברי בקרח,
חיכיתי, לראותך נעלם,
רועדת כמו לא מוכר העולם,
ובאת עד אלי
מחוויר ומחייך
קליל וחמים ומתישב
כרוח לטפנית
וזיהיתי בי
שלא אוכל לך,
שלחתי ידיי
לבקש קרבתך.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|