שקט של מלחמה,
יובש וחוסר תכלית
אפסיות וחלל ריק
של לא רצון להרוג
של חוסר אמון בהקרבה
למען רשף המלחמה.
דומיה, כבר אין צורך
לשאת נשק, על כתף
חלשה מכדי לשאת קליע
בתוכה או סמוך לה
בלב אדם.
השריון של טנק,
השריון של מקלע ושל תותח,
השריון של קסדה
ומתקני אדם חפורים במוצבים,
נדמו ואפסו כל תכלית.
דומיה...
לפתע נראו כה עלובים,
האהלים הבלתי חסונים,
הרכב הנושא לקרב,
המדים הלובש אדם
בשם צבא של מלחמה,
צבא של אבדון.
דומיה?!...
כבר אין צורך בדומיה
וחוסר רעש של מלחמה
מעביר יגון בלב אנוש
ורעדה בגוף אדם,
מדוע אין מלחמה???
דומיה!!!
הכל זועק למלחמה,
גם אדם גם שריון.
האיש הלוחץ על הכפתור הלבן
מהסס בחיוך לכפתור האדום,
השקט כה מכוער ומחריד
שאין צורך להרהר בו שנית.
אך האצבע יכולה לצאת לחופשי
מבית של פקודה,
בית ההדק האומר...
לחץ!
דומיה.
השקט של חוסר מלחמה,
הרעש של תככים מדיניים,
לא רעש של שריון ומתכת...
האם יכולים אתם לשמוע עתה
את זרימת הדם מעורקים שסועים
מקליע או מרסיס של מלחמה?
אך לא רעש של שריון ומתכת
עדיף ודי לו לבן אנוש
אשר כתף לו כה חלשה.
דומיה.
נ.ב.
אל למחוא כפיים.
הפסיקו את המלחמה!
מספיק לבן אנוש במלחמה, בהרג ובשפיכות דמים שהיו עד כה.
האם עולמנו זה, חסר תקנה? אינני מאמין! אינני מסוגל להאמין
שמלחמה היא חלק מהווייתו של בן אנוש.
אהבו את החיים בשלום, באחווה ובריעות. חידלו ממאבקים חיתיים
להכחיד מעל פני האדמה, יצור אנוש שיצא מרחם אמו כדי לחיות
את סך שנותיו. שמונים שנות חיים בממוצע, אם לא פחות מזה הלא
הם
קצרים מאוד. מדוע זה תהינו להרוג אדם כזה אשר נכונה לו תקופה
כה
קצרה של חיים?! מי יודע, אולי הטבע צופן לו מחלה שתהרגנו ללא
רחמים
ודי בשרירות בעודו צעיר או אולי תינוק. הבה נלחם בחיידקים
ובמחלות
ההורגות, הרוצחות אותנו, את ילדינו ואבותינו בטרם הספיקו לחוש
טעם טיפה מים של חיים.
השקט של חוסר מלחמה, הרעש של תככים מדיניים שהם בסך הכל עניין
של קפריזות ילדותיות... עדיפות מרעש של מלחמה ושפיכות דמים
המונית.
הבו שלום לעולם וראו טוב.
מתי בני אדם שרתם את השיר:
הבאנו שלום עליכם,
הבאנו שלום עליכם,
הבאנו שלום עליכם,
הבאנו שלום, שלום, שלום עליכם.
ולמי שרתם זאת??? |
