לאהוב אותה?
לא יודע מה להגיד. מצד אחד אני מאוד נמשך אליה ואני נהנה להיות
אתה, לידה, לדבר איתה ועוד דברים כאלה.
אבל מצד שני יש לה עדיין חבר (שהוא חבר טוב שלי),
ויש הרבה פעמים שהיא ממש לא מתייחסת אלי, כאילו שאני לא קיים,
ואם כן אז זה רק בשביל להריץ קצץ צחוקים ובשביל סיגריות.
וכשנראה לי שהיא נהנת בחברתי אז אני מתחיל להרגיש שהיא מיצתה
אותי וזהו, נמאס.

נראה לי שהיא נמשכת אל ההוא וזה קשה לי. לא שהוא בן אדם רע.
להיפך, אני מת עליו, הוא אחלה בן אדם, חבר שלי.
אבל לראות אותה מדברת אליו או עליו זה פוגע בי חזק.
אין לי דיבור בקטע הזה, אם היא תפרד מחבר שלה והיא תרצה להיות
עם ההוא אז, סבבה, שיהנו. אבל שלא יתפלאו אם אני אהיה קצת
מדוכא לידם (לא שהם ידעו למה). כשלושתינו ביחד אני מרגיש
מיותר, ממש כאילו אני לא צריך להיות שם, אני מפריע!
סך הכל זה מאוד מצחיק איך שאני אוהב אותה והיא (כנראה) אותו,
והיא ואני חברים טובים.
ממש כמו באופרות סבון: זה שאוהב נדפק.

מה שאני אוהב בה זה אותה, את הצחוק שלה, את המבט שלה, את הנזם
על האף, את איך שהיא מתחילה לזמזם מנגינות ופתאום בלי קשר
עוברת למנגינה אחרת,       אותה!
אבל מה לעשות, למרות שהיא מחמיאה לי הרבה, לא נראה לי שהיא
תרצה אותי עכשיו. למרות שהיא אמרה לי פעם היא הייתה מאוהבת
בי.
נו? אז?
לאהוב אותה?