היא תמיד היתה מסתכלת עליו בבית הספר אך תמיד המבטים היו
מרחוק. בעייניה הוא היה חלום ודמות שאפשר רק להביט בה אך לא
ניתן להתקרב ולדבר איתה (כמו כשרואים סרט). כי הוא מה"מקובלים"
בבית הספר ואנחנו שלא כמו בחוץ נחשבות ה"בינוניות" (בין
ה"מקובלים" ל"חנונים") בבית הספר.

יום אחד כמו תמיד עדן ואני נכנסנו לשירותים בבית הספר ואחרינו
נכנסו שחר וחברו זיו והחלו לדבר איתנו וכך חלומה של עדן לדבר
עם שחר התגשם. זיו חברו של שחר היה די "דלוק" על עדן עוד לפני
השיחה שהייתה לנו איתם בשירותים ומאז שדיברנו עדן החלה להיות
ידידה של שחר וזיו. ואני כמו תמיד ניסיתי לשמור מרחק ולבסוף
הרגשתי מעט לא קשורה ודי נדחפת.

כמה ימים לאחר מכן הגעתי לבית הספר אך לא היה לי חשק להיכנס
לשיעור אז אמרתי לעדן שאני נשארת בחוץ ולא נכנסת לשיעור וכך
עשיתי. החלטתי ללכת לסיפריה! בדרכי לספרית בית הספר ראיתי את
שחר והואעצר לידי והחל לדבר איתי. מאז הפכתי להיות ידידה של
שחר ואח"כ גם של זיו ושל שאר החברים שלהם.

חלפו לה ימים נוספים ושחר ואני התקרבנו אחד לשניה ואז שמתי לב
שהידידות ביניינו די מפריעה ומציקה לעדן, כי אני הייתי נמצאת
עם שחר יותר זמן ממנה. לפעמים חשתי אפילו שהיא מקנאה בי כי
פעמים רבות היא הייתה שואלת אותי אם אני מרגישה משהו כלפי שחר
ואם אני דלוקה עליו. ואני תמיד אם אותה התשובה "לא אני לא!
אנחנו רק ידידים."
אך עדן לא השתכנעה.

עד שיום אחד כשישבנו כולם (החברות שלי, שחר, החברים שלו ואני)
בדשא בבית הספר, אז התחלתי להרגיש משהו שלא הרגשתי קודם...
ושמתי לב שבאמת כמו שעדן אמרה נדלקתי על אותו בחור שהיא דלוקה
עליו, על שחר!!! ואז החלטתי שאני חייבת לספר על הרגשות שלי
לעדן וכך עשיתי! הלכתי לעדן וסיפרתי לה על מה שאני מרגישה כלפי
שחר. באותו הרגע הרגשתי שעדן די נפגעה כשסיפרתי לה על רגשותיי
לשחר אבל ניסתה להסתיר זאת. אבל אני... מה יכולתי לעשות?

באותו היום לקראת ערב עדן באה אליי ודיברנו על מה שקרה, ולבסוף
הבטחנו אחת לשניה הבטחה שמאוד חשובה לשתינו, הבטחנו שמעולם לא
נריב בגלל שום בחור בעולם יהיה אשר יהיה! לאחר ההבטחה אמרתי
לעדן שלא אנחנו צריכות להחליט את מי שחר רוצה אלא הוא צריך לפי
הרגשות שלו אך אם זאת באה גם הבטחה נוספת, שלא משנה את מי שחר
רוצה אנחנו נפרגן אחת לשניה ונשמח אחת למען השניה.

ימים אחדים לאחר מכן שוב ישבנו כולם יחד בדשא בבית הספר
ודיברנו, ולאחר שהסתיימה ההפסקה כולם הלכו לכיתות שלהם ושחר
נשאר שם יושב ואני כ"כ רציתי להישאר איתו, לדבר איתו ולהסתכל
עליו כשהוא יושב שם, וכך עשיתי! נשארתי יושבת שםליד שחר
ודיברנו. במשך השיחה עם שחר סיפרתי לו שעדן ואני דלוקות עליו,
אבל שחר כעס! הוא אמר שזה לא מוצא חן בעייניו שאני צוחקת עליו
וביקש ממני להיות רצינית. ואני עניתי לו שאני רצינית מאוד
ולבסוף הוא האמין לי.

באותו הרגע הגיעה עדן ואמרתי לה שסיפרתי לשחר על רגשותיינו
אליו. עדן התיישבה ליד שחר ולידי והתחלנו לדבר שלושתנו. עדן
ואני סיפרנו לשחר מה אנחנו מרגישות כלפיו, מה אנחנו חושבות
ואפילו סיפרנו לו על ההבטחה, אבל שחר אמר שהוא מבולבל ושהוא
אינו יודע מה הוא מרגיש! שחר ביקש מעדן וממני שניתן לו זמן
לסדר את הבלבול ואת רגשותיו.

ביום למחרת היה יום ההולדת ה-16 שלי וכשראיתי בבוקר את שחר הוא
ניגש אליי, חיבק אותי ואמר לי ""מזל-טוב". ואני רק חייכתי
ושתקתי. באותו היום אחר הצהריים שחר התקשר אליי ושוב איחל לי
"מזל-טוב" והמשכנו לדבר. באמצע השיחה שאלתי את שחר מה הוא
מרגיש וחושב בקשר למה שסיפרתי לו ביום לפני, ושוב שחר אמר שהוא
מבולבל ושהוא לא יודע מה לחשוב. כיבעצם שחר ידע "סוד" שלא עדן
ולא אני ידענו. מבחינתו ה"סוד" היה "מכשול" נוסף!

שחר ידע שזיו דלוק על עדן, וזאת גם עדן ואני ידענו.שחר גם ידע
שחברו אודי דלוק עליי, וזאת לא אני ולא עדן ידענו! מבחינתו של
שחר החברים הם הדבר הכי חשוב ואח"כ הבנות, כי הוא לא רוצה
לפגוע בהם, כמו שמבחינתי עדן הכי חשובה ואח"כ שחר וכל השאר.
בשביל עדן אני מוכנה לעשות הכל, אם זה להקריב את האושר שלי ואם
זה להקריב את החיים שלי.

אז במשך השיחה שחר גם סיפר לי שיש לו רגשות חזקים ומשיכה גדולה
יותר אליי מאשר לעדן. בליבי שוב עלה אותו החיוך שעלה בבוקר על
פניי, אך למרות החיוך הרגשתי בליבי מעין צביטה שהזכירה לי שאם
שחר ירצה אותי אז עדן תהיה זאת שתיפגע. אני לא יכולתי לסבול את
המחשבה שעדן תסבול בגללי, אך לא היה לי מה לעשות כי הייתי
דלוקה על שחר יותר ממה שחשבתי, ומעולם לא חשבתי לעצמי שאני
יגיע למצב שבו אני אדלק על אותו הבחור שהחברה הכי טובה שלי
דלוקה עליו.
"אני לא מבינה איך זה קרה לי?!" צעקתי על עצמי ומעייני זלגו
דמעות.

באותו היום בערב עדן אני ועוד כמה חברות יצאנו למסיבה לכבוד
יום ההולדת שלי. האמת היא שבאותו היום כשיצאנו הרגשנו ואמרו
לנו שאנחנו נראות "פצצות". במסיבה פגשנו את דן ה "שווה" של
הבית ספר עם עוד כמה חברים. עדן שמה עין על אחד הצלמים במסיבה
והם החליפו טלפונים. תומר (הצלם) צילם אותי ואת החברות שלי
מספר פעמים ולמחרת כבר הכניס את התמונות לאינטרנט כדי שנוכל
לראות אותן. עדן החלה לפתח מעט רגשות כלפי תומר וירדה מעט
מהעיניין של שחר.

יומיים לאחר המסיבה כשעדן ואני הגענו לבית הספר ניגשו אלינו
מספר ילדים מהבית ספר וסיפרו לנו שהם ראו את התמונות שתומר
צילם. הם גם נתנו לנו מחמאות ואמרו לנו שנראינו טוב. התמונות
התפשטו להן בבית הספר מבלי שעדן או אני נדע על כך, עם התמונות
התפשטו גם שמועות שעדן ואני ניראות טוב.

אחרי מספר ימים השמועות על עדן ועליי הגיעו לעדן דרך טל, אחת
הבנות מהשיכבה שסיפרה לה שכל הבית ספר מדבר עליה ועליי כך
שמה"בינוניות" בבית ספר אנחנו מתחילות לעלות בדרגות ומתקרבות
ל"מקובלות". כשטל סיפרה לעדן על השמועות היא נתנה לה להרגיש
שהבנות בשיכבה די מקנאות בנו, ושהבנים בשכבה כל הזמן מדברים
ומסתכלים עלינו.

לאחר שעדן דיברה עם טל היא התקשרה אליי וסיפרה לי על כל השיחה
שהייתה להן ואני צחקתי והבנתי שעומד לקרות איזה שהוא מהפך
בחיים שלי ושהם עומדים להשתנות!

יום אחרי שעדן דיברה עם טל עדן ואני הגענו לבית הספר והעברנו
את היום כרגיל ואז כשעלינו לשיעור ראינו את שחר והוא אמר לי
"אני צריך לדבר איתך" ואז הוא הסתכל על עדן ואמר לה "גם
איתך!"
עד סוף היום לא אני ולא  עדן ראינו שוב את שחר כך שלא דיברנו
איתו...

למחרת בבוקר עדן ואני הגענו לבית הספר וראינו את שחר, שחר אמר
לנו שזהו יש לו תשובה והלכנו הצידה לדבר כדי שלא ישמעו אותנו.
באותו הרגע הרגשתי שליבי דופק במהרה, לא ידעתי איזו תשובה אני
מעדיפה לקבל! רציתי את התשובה החיובית, אבל גם את השלילית!!!

את התשובה החיובית רציתי כי הייתי דלוקה על שחר מאוד והתחלתי
להתאהב בו, וגם גם רציתי להוכיח לעצמי שאני יכולה להשיג כל בן
שרק ארצה בו. את התשובה השלילית רציתי כדי שעד לא תפגע כי היא
הייתה כמו אחות בשבילי!

אז כשעדן ואני הלכנו עם שחר הצידה כדי לדבר שחר התחיל לדבר
ואמר: "תשמעו אני מצטער אבל אני לא יכול לבחור! שתיכן חמודות,
יפות, ומתוקות אבל אני מרגיש שלא משנה את מי מכן אבחר אנשים
רבים חשובים לי יפגעו ואני לא רוצה שזה יקרה..."

באותו הרגע די שמחתי שעדן לא תיפגע אבל גם הייתי מאוכזבת כי לא
הצלחתי להשיג את האדם שאני מתחילה להתאהב בו.

אחרי כל המקרה שחר נשאר ידיד של עדן ושלי... עדן ואני המשכנו
להיות חברות טובות... ואני נשארתי עם הרבה אכזבות...