סתם סנונית / לילות לבנים |
נושקים אוויר קפוא בשפתיים רעבות.
ראותיי כולאות ערפל ככלובים, לשוני
מגלגלת את צבע הבורבון של השמיים.
זוהמת חשקים מתקרבת ומתרחקת מעלי
כצפרי מכוניות משטרה,
שוקעת בעורקיי, בחמיצות מטאלית
עם שאריות אדי פיח.
בהלכי ברחובות זרועותיי פרושות,
ראשי מושלך לאחור.
אני מחקה דודי שמש
מתפרקדים על גגות העיר
מסורים לאמונה
שאור יקרה בדרכם.
לטלי :) על עריכה
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|