את אותו מבט שהעפת אלי מיד.
מבט שהכיל הרבה שנאה,
ולא היתה בו כל תמיהה.
על מה, בעצם, נעצת בי סכין כה חד
על היום שהצעתי לך שנהיה זוג, נהיה יחד?
כל יום שעובר מאז חשתי את מבטך החולף, הרותח,
העובר על כולי, וחלק ממני לוקח.
וכששאלתי למה הבטת בי כך, על מה אפך חרה,
מה היה שהיה כל כך נורא?
לא השבת, ראשך הזהוב הפנית הצידה ואנקה חרישית נשמעה,
וראיתי למרות שהסתרת, כי לאיטה חמקה לה מעיניך דמעה.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|