נולדת כניצן ופרחת כפרח נדיר
הארת כל דרך אפלה כאן בעיר
חייכת אל העולם, לא הזהרת אף פעם איש
לא נתת שום סימן או אות מצוקה, שנרגיש
ביום ההולדת שלך, על העוגה הנר דועך, דועך חרש
ביום ההולדת שלך, רק תמונותייך נותרו למזכרת
ביום ההולדת שלך, את בחרת שלא להיות כאן
ביום ההולדת שלך, כן- כי את בחרת שלא להיות כלל!
גם אם זה היה קשה לא חסכנו ממך דבר
הרעפנו עלייך מכל שפע אפשרי שלא יחסר
מה גרם לך לעזוב פתאום, חשבנו שלא הסתרת מאום
ילדה יפה שלנו, יפה מאחרות, עם עיני איילה וגומות
ביום ההולדת שלך...
במכתב שהשארת על הכר ניסית להסביר
אך כל הסבר לא מובן, לא משכנע לא הגיוני
ואין אף תשובה נכונה שתתאים
לנטוש כך את הזירה מאמצע החיים, זה פשוט לא סביר
ביום ההולדת שלך...
היו לך שנות זוהר ומשפחה שאוהבת
ואת הלכת ורחקת מאיתנו צוחקת
כואב וקשה לחשוב שהכל חלף לעולמי עד
ואולי אנחנו טעינו, החמצנו אותך בת
ביום ההולדת שלך...
אולי את מאושרת במקום שבו את נמצאת
זאת לא נדע לעולם, הרי את אינך
תמיד נראית מאושרת היינו לצידך
אך כעת את אינך, את אינך
ביום ההולדת שלך...
נכתב ב: 7/92
- בעקבות כתבה בעיתון, על מותה של נערה.
|
