ב"ראש", אמר לו אחמד, אבל סעיד לא היה בטוח. הוא הסיט את
הכוונת הטלסקופית מעינו ואמר בליאות, "הם עושים אהבה, אני לא
מסוגל". מבט אחד, והכוונת חזרה למקומה. צופה מהצד, לו עבר
במקום, היה מבחין בשתי דמויות אשר הצטופפו בסמוך לשיח גדול.
אותו צופה היה מבחין בכך שאחת הדמויות ענדה סיכות רבות לבגדיה
וסרטים, אשר היו מתנופפים אילו נשבה רוח. אך היה זה ליל קיץ,
והרוח לא נשבה מזה מספר ימים. הדמות השנייה הייתה שכובה על
הקרקע אוחזת ברובה ארוך בעל כוונת גדולה. "יאללה, בראש" חזרה
ואמרה הדמות שרכנה ליד סעיד, אבל סעיד לא היה בטוח. "אחמד,
אחמד, אחי, אני לא יכול, אני רועד".
בבודקה הקטנה התעלסו שני חיילים ציונים. תנור גז קטן שפך על
החדר אור כתום עמום. "אההה..." נאנחה החיילת. החייל אחז בפרק
ידה בכוח והמשיך בתנועתו הקצובה, המונוטונית. פנימה והחוצה
ושוב פנימה. סעיד הביט דרך הכוונת ומצא בה את ראשו של הציוני.
"אני לא יכול", הוא סינן וראשו צנח. אחמד היה חסר אונים לרגע
אחד, אך הוא לא רצה שסעיד ירגיש בכך. "עזוב אותם, את הציונים
המסריחים האלה", פלט לבסוף, "שילכו להזדיין". |