07:32
פתיחה מהירה וקולנית של הדלת
אמא ממלמלת משהו
היא כועסת
דפיקות לב מואצות, הפרו לי את השלווה
אני?
רק תנו לי לישון ואני אהיה בסדר
07:34
"טוב...נ ספור עד עשר... בעשר אני קמה./."
1...
2...
3...
מתכרבלת לי בחום השמיכה, כמו מנסה לשאוב לתוכי את החמימות הזאת
שהולכת להילקח ממני בחוצפה
4...
5...
6...
מנסה למתוח את איבריי..ל/ חזור לso called מציאות
אותה מציאות שממנה אני מנסה להתחמק בלא הצלחה
7...
8...
9...
מרימה לאט את הראש... אם יכולתי לבכות במצב החצי-הכרתי הזה,
הייתי בוכה.
לא פייר, ילדותי ככל שזה יישמע, שאני צריכה לקום במקום להיות
שבויה בעולם שיצרתי לעצמי
זה העולם בו אני רוצה לחיות. בו אני לא צריכה להתמודד עם
אנשים, עם עצמי, עם העולם.
כמובן שבכל בוקר אני קמ בסופו של דבר ושוכחת מאותו דו-שיח שאני
מנהלת עם עצמי. זה לא מדוייק בדיוק כי אני לא זוכרת את המחשבות
האמיתיות... אבל זה די קרוב למה שאני חושבת בכל בוקר כשהשעון
מתחיל לצפצף ובין הסנוזים הרבים.
מוקדש לכל אלה שקשה להם להתעורר, כמוני.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.