הדקות עפות, עפות להן כמו פרפרים
זוכרת היא לילות, לילות של קיץ לוהטים
בהם עלו על משכבם יחדיו בערבים
ועם עלות השחר הקיצו חבוקים
נפרדו דרכם ללא חזור, לא היו דמעות
ניסו את הניתוק הזה לקחת בקלות
כבר מזמן לא החזיק את ידו החמה
היא כמעט שכחה מה הוא היה בשבילה
בלילות קיץ לוהטים או קרירים
מעמידה פנים כמו לא היו הדברים
לזכר האהבה הישנה היא עוד קיימת
על עיניים חומות מחייכות עוד חולמת
היו ימים שאהבו כמו שני ילדים
והלילות בהירים לוהטים סוערים
האושר של הנעורים עף לו עם הזמן
איננו יותר, רק בליבה עוד קיים
חושבת לה על משכבה, הלב ממש בוער
הרי את רוב חייה בזבזה היא בהסתר
תמיד הקפידה להראות במיטבה
שלא ידאגו, יחשבו, ישאלו אותה
וזה יותר מידי אמיתי כנה וכואב
לחשוף באופן שכזה את הרהורי הלב
לא ביקשה הרבה רק בקשה קטנה
אהבה אמיתית, אמיתית וכנה
בלילות...
היו ימים...
בתחילה פרחה האהבה, היו גם ריגושים
אך כשחלפו להן השנים, קהו כל החושים
פתאום קשה לה להסתכל בפניו
קשה לגעת, להתקרב, או ללכת אחריו
פעם עוד זכר להחמיא ולפרגן
על גופה בתשוקה את הנשיקות פיזר
היא אהבה אותו באמת והתמסרה בנקל
הוא השתנה ולפתע הוא גבר אחר
בלילות...
היו ימים...
הדקות עפות...
מילים נכתבו ב: 4/92
|