זהר, אל תמות. זהר, בבקשה. אל תעשה לי את זה...
אם תמות, אני עלולה לגדול להיות פגיעה ושברירית.
אני עלולה לרצות פסיכולוג, אני עלולה להפך לבנאדם עצבני ועסוק,
כדי שלא יהיה לי זמן לחשוב או לחלום.
זהר שלי, אם תמות, אולי אני אנסה למלא את הפער בגברים
חסרי-חשיבות.
אני עוד יכולה להתמכר לחולשות ולדברים חומריים.
זהר, אולי אני אעשן. אולי אני אשתה.
אולי אני אחתים את שיריך, שאמצא רק אחרי, בדמעות.
זהר, אם תמות, אבא ואמא יתפוררו, ואמא שלך תתפרק...
ואנחנו נישאר חסרי אונים והגנה.
זהר, אל תמות,
כי אמילי תכאב. כי אמא תכעס על אלוהים.
כי יהיה לנו חור בחיים. כי נהיה בודדים.
זהר שלי, בבקשה - אל תעזוב!
אם תעזוב, תשאיר אותנו לבד, כשלרשותינו כלום מלבד תמונות,
זכרונות, ואבן קרה. זואי, אל תעשה לנו את זה!
אם תמות, אני אכאב, אני אפחד, ולא אדע לכתוב כשאהיה בת 16.
ואני אדמם מבפנים תמיד...
הישאר איתי. קר לי.

אחי האהוב, עזבת. כאבנו אותך, ועוד כואבים.
זהר, אני מצטערת. תבקש גם אתה סליחה!
תמיד אחותך.