עצמי את עינייך, ילדה שלי.
הרגישי את החום שברוח הקרה.
הרגישי את הריפוי שבכאב.
הרגישי את הזעקה שבדממה.

השקיטי את לבך הסוער מפעימותיו והביטי שוב.
ראי את היופי שבפרח נבול.
ראי את האושר שבבכיו של ילד.
ראי את האור הטמון בחושך.

תני לו להקיף אותך, למלא אותך, לאהוב אותך.
תני לי את ידך ואפקח בפניך עולם.
תני לעצמך ליפול לתוכו ללא חשש וחרטה...

לעולם לא תדעי כמה לבבות קרים חיממת.
לעולם לא תביני כמה פצעים ומכאובים ריפית.
לעולם לא תוכלי לדעת כמה אור הבאת לנפש חשוכה.
ולא תנחשי לעולם כמה דמעות החלפת בחיוך.

אבל אנחנו, שראינו את יפי נפשך,
יודעים איך את מכאובינו ריפית בחיבוק, חיוך, מילה.
אז הטי את אוזנייך, הדס שלי,
והקשיבי לגלים הלוחשים "תודה".