שוב אני עומד על הבמה, ומנגן בגיטרה בס שלי.
ואייי איזה סולו...איזה יופי!
כל הקהל על הרגליים כולם משתוללים.
בנות מורידות חולצות וזורקות לי את החזיות שלהם.
מתחננות שאחתום להן בכל מקום אפשרי.
מחבקות ומנשקות אותי בטירוף...
אותי!! כאילו מי אני בסך הכל?
אבל הם עשו ממני אלוהים.
האלוהים שלהם. ואני מלא מרץ. כל כך הרבה מרץ פתאום כל הדם עולה
לי לראש ואני לא מפסיק לנגן, דברים שלא חלמתי שאני אצליח לנגן
פתאום הולכים לי חלק! שיר אחרי שיר, והן רק יותר משתגעות,
ואו.
כמה עוצמה.
כמה כוח.
כמה אושר.
כמה אשליה...
כמה אשליה כשהטריפ נגמר ואני מוצא את עצמי עומד על השולחן בחדר
עם הגיטרה החשמלית תלויה על הצוואר, מסטול עד השמיים, והופעה
חיה של cradle of filth מתנגנת ברקע...
כמה אשליה.