לנגד עיניי נשקפים פחדיי
חדים כמו קרני השמש
שבעבר צרבו את בשרי
ובאותה החדות
מרגישות ידיי
כאשר אותו הלהב פוגש שוב את עורי

דברי חוכמה נשמעים מכל עבר
ובנסיון נואש של הבנה
מאבדים את משמעותם
כמו מוזיקת רקע
בתחנת רכבת עמוסה

וכל החושים
מנתקים מגע
בורחים מאותה האש
שלא פעם הכאיבה
ולא פעם צרבה


בתוך בקוסמוס האפל שלי עכשיו תלויה
בין מציאות לדמיון
בין טוב לרע
ומאותו חבל ישן נחנקת
ולא מתוך חוסר ברירה

שוב החוצה נסחפת
ספק ילדה
ספק אישה
מתפתה שוב לאותה סוכרייה
לפרי עץ הדעת
לאהבה

וכל החושים
מנתקים מגע
בורחים מאותה האש
שלא פעם הכאיבה
ולא פעם צרבה...