שוב מרגיש את הריח
של טבק שרוף
כשמחזיק את ידך חזק.
אתה לא שונה,
גם עכשיו מחייך,
רק מילאה חולצתך באבק.
רק ידיך כבדות
לא לוחצות את ידי.
האם לא שמח אתה?
וכאילו עלה שהולך ונופל
אתה רק הולך ונרתע.
גילחת זקן
ורגלייך הולכות
כאילו אף פעם לא עצרו,
אתה מחייך
אך מסתיר ת'דמעות
כאילו אף פעם לא נראו.
גם אני מחייך
מנסה להסתיר
אך פניי רועדות ושורפות
וכמו גשם ראשון
או טיפות של כאב
מעיניי מתפרצות הדמעות.

אתה מסתובב
ושוב נעלם
לא חזרת וכבר לא תחזור
נכנס לתוך דלת
הפעם לעולם
לתוך גן שמלא הוא באור.