מֻבְטָלִים מֵאֹנֶס בְּאִשּׁוּר רִשְׁמִי
מִתְכַּנְּסִים בַּבַּיִת לִפְעִילוּת הַחְלָמָה
מִשִּׁפּוּעַ בְּרִיאוּתִי זוֹחֵל
כָּל אֶחָד כָּווּוץ בְּפִנָּה נִפְרֶדֶת
קַשּׁוּב לַתְּרוּעוֹת אַפּוֹ
גְּרוֹנִי הַנִּצְרָב מְשַׁחְרֵר כִּחְכּוּחַ
עַל-רְצוֹנִי מְיַבֵּב
מַזְנִיק אֶת אָזְנַיִךְ הָרְגִישׁוֹת
אֲנִי אוֹטֵם עַצְמִי וּמְאַפֵּס ווֹלְיוּם
בְּכָל מַעַרְכוֹת הַדִּבּוּר.
כְּוָתִיק יוֹתֵר בַּקְּרָב הָאָבוּד
נִפְרָד רוֹעֵד מִיְּדִידִי הַצָּג
וּמֵאִיץ יַחֲפוֹתַי הַקָּרוֹת
אֶל מִתַּחַת לַפּוּךְ הֶחָמִים
צוֹלֵל אֶל שְׁנַת בְּרִיאוּת טְרוּפָה.
מִבַּעַד לָעֲרָפֶל הַוִּירָלִי
אֲנִי חָשׁ בָּךְ סוֹבֶבֶת חֲדָרִים
עוֹלָה-יוֹרֶדֶת, סוֹחֶבֶת-מְנִיחָה,
שֶׁלֹּא כְּמוֹתִי הַבַּיִת קוֹרֵא לְךָ
כִּמְש-ִימַת הֶמְשֵׁךְ פֶּרְמָנֶנְטִית
לְאַחַר יוֹם עֲבוֹדָה
16/12/03
|
