יושבת לבד והלילה מושלם.

הרוח הקרירה נושבת בעדינות, כאילו אותי מלטפת.
הפרחים בשיא פריחתם, מפיצים ממגוון ריחותם.
הכוכבים מעל נוצצים, במלוא עוצמתם.

אך אני כאן לבדי, יושבת עם עצמי.
מחכה לך שתבוא, להיות איתי.
בלילה הקסום הזה.

כולם מחכים לך ואתה מסרב להופיע.
הכוכבים, הפרחים והרוח, מתאחדים בשבילך.
ואת הלילה מייחדים מכל הלילות.
כדי שסוף סוף, תבוא איתי להיות.

אך אתה נשארת אצלי, רק בפנטזיות.
בבועה במוחי.
משטלט על הרגש שבי, על לבי.

כ"כ לבד.
ודווקא עכשיו, כשאני הכי צריכה אותך, באשר תהיה.
הכי זקוקה לקרבתך, לאן שלא תלך.
שדווקא ברגע זה, בין זרועותי תהיי.
שאותי תחבק.
שנלטף, שנתנשק,
שנגע ונתרגש.

שנתחכך זו בזה.
שהאש שבי כבתה, מחדש את לבי תחייה.
שהחוסר שבתוכי, באהבתך יתמלא.

מדמיינת אותך יושב עכשיו מולי.
מחייך אליי,
נושם בפניי.
שפתייך הרטובות,
קורץ אליי, לי קורא.
ואני מלטפת את פניך,
מהופנטת בעיניך.

מתקרבת בעדינות,
אך באותו רגע מתברר לי כי החלום איננו המציאות.
ודמות פניך בדמיוני בלבד.
ונשימותיך, הם רק הרוח שבפניי,
ובלבי אני נושאת תפילת הלוואי.
הלוואי ויבוא יום,
שכל זה כבר לא יהיה חלום.