אני מוזג אותך מתוך בקבוק
כמה שאת יפה כשאת מטפטפת אל הכוס לאט לאט
זורמת בעדינות מתחתיות חיי או נשטפת בסערה
אל תחתיות של אחרים
כל יום אני שוטף עוד כוס וכל פעם
מוזג אותך מחדש מתוך בקבוקי הזיכרון
אוסף אותם, איתך, אחד אחד, מפריד את הפקקים
ומשליך אל תוך כלובי המחזור
וכמה שאת מתמחזרת מהר
ממלאה את עצמך מתוך צינורות השכחה
השקופים כל-כך, הכחולים כל-כך
ומופיעה חזרה, ארוזה בשישיות
אני כבר לא יכול לשתות יותר,
גם למזוג כבר אי אפשר, לילה אחד עובר
ואחריו, וכבר מחר ואת עוד פה. זורמת
בין העורקים הצרים שמובילים אותי מהלב
אל המוח וכל הזמן רוצה - -
אני מוזג אותך מתוך בקבוק,
מנער אותך בכח, אולי אמצא כמה טיפות,
כדי שאהיה יותר בטוח, כשאתעורר מבוהל בלילה,
שיהיה לי מה לשתות
שאוכל עוד קצת להיות. |
