כתמונת נוף מרהיבה
היה גופה כשלאמבטיה נכנסה;
כגשר מעל מי מעיין
שלוח היה צווארה,
כהרי געש טרם התפרצותם
זקרו שדיה בתשוקתם
וביניהם נהר סוער, שוצף
אשר אל בטנה מיתעל,
ושם במעמקים
רוחשים הפרפרים
ומביעים הרגשותיה המרות
מעזיבתו הפתאומית ללא אות,
ורק הבדידות והריקנות משתלטות
כתחושות שאינן חולפות.
היא מביטה על טבורה
ורואה בה התהום הפעורה,
שם הייתה רוצה לשים קץ ליסוריה;
ליפול אל החלל הריק ולמות בדמי ימיה.
תוך מחשבות אפלות שכאלה
ביער ערוותה השחור היא נזכרת
ומחליטה לעצמה שאף אם היער קסום ומכושף
וגורם לזכרים להימשך אליו
לא תתיר הכניסה בחופשיות
כדי לא להיוותר שוב עם הבדידות והריקנות.
26/08/03 © |
