בשבוע הבא יהיה אוריס בן שש. כמו בכל בוקר הוא היה קופץ ממיטתו
ומביט מחלון חדרו, אך מתאכזב בכל פעם מחדש. כשהיה מביט מהחלון
עמדה השמש כבר הרבה מעל גדר החווה. בכל ערב היה שואל את אמו
מתי תזרח השמש ואמו תמיד ענתה לו "כשתקום היא תחכה לך". אבל
אוריס לא השלים עם כל הסיפורים מהיכן באה השמש, הוא רצה לראות
אותה זורחת בעצמו. ערב אחד כששאל את אמו על השמש ענתה לו
"כשיבוא מחר תבוא גם השמש".
הלילה נרדם אוריס עם חיוך על שפתותיו.
בבוקר שוב הייתה השמש מעל הגדר אך אוריס לא התאכזב, היה זה יום
הולדתו והוא החליט לחכות לאורח מיוחד - מחר. כל הבוקר ישב
אוריס על המרפסת וחיכה למחר שיבוא.
לפני הצהריים ראה אוריס איש מגודל צועד בשביל המוביל אל הבית.
הענק סחב על כתפו משהו גדול עטוף בסדין אפור.
האיש היה רחב ובעל שיער מתולתל על ראשו וידיו, עד כמה שיכול
היה אוריס לראות. כשהתקרב אל הבית שם לב אוריס לעובדה שהאיש
צולע במקצת ומסריח הרבה יותר. האיש אחז באוריס והרימו באוויר
ואז ראה אוריס שלאיש היו פחות שיניים משלו. האיש פתח את הדלת
בבעיטה שגרמה לכל מי שהיה בבית לרוץ לדלת הכניסה.
אוריס צעק לאמו "תראי, מחר הגיע, מחר הגיע אימא". אמו לא פצתה
פה וחשה איך גופה משתתק בהלם כשהניח האיש את אוריס ושלף מהסדין
גרזן ענקי, ענקי. אוריס מעולם לא ראה גרזן כזה ענק ומטונף.
האיש קשר את בני המשפחה כשגבו של אוריס מופנה אליו. "אני לא
אוהב את האיש הרשע הזה, אימא." ייבב אוריס. הוא רצה שהאיש
ישחרר אותם ושילך כבר.
בזווית עינו ראה אוריס את הגרזן מונח על רצפת הסלון, הוא חשב
שאם היה נשכב ליד הגרזן הם היו בערך באותו אורך.
"אתם לא תראו עוד מחר." צחק האיש המסריח, ואוריס קיווה בליבו
שבאמת לא יראה יותר את האיש הענק.
כשניגש האיש והרים את גרזנו מהרצפה חשב אוריס שהאיש מתכוון
ללכת...