כמחצית השעה
על אדן חלונך
זכרתי את הרחוב
כמו את גופך.

שביב של אור נכלא
בזכרון נצחי
כמו ריח הפרח הנפלא
אשר נשאתי בחיקי.

מהמורות של רעש
נבלעו ברקע
על גדותינו געש
הזרם לפתע

צמרמורת אחר צמרמורת
כל המכוניות עצרו
הרמזורים הסמיקו
ומהאדמה עלתה קטורת.

במדבר השומם
כעת אנו כשתי טיפות מים
איננו יודעים מה השני זומם
ומתי ניפול מהשמיים.

האדמה הלוהטת מחכה
שניאסף לחיקה
וזר מפריד גרגר לגרגר
את המקום בו החטא שלנו יקבר.

דחליל עוטה שחורים
נד ונע ברוח
אינו יכול לנוח
משגיח על עיר החטאים.

על אדי נשורת כוכבים
אני הוזה בתוך גופך
מועד הקבורה קרוב אומרים
ומבקשת את כי קדיש אברך.

נסיך ללילה אחד
הירח המלא עוטף אותנו
וכל אשר היה תחת עורנו
עם הבוקר נכחד.

אני שב לרחוב הסואן
מביט בשעון ולא מכוון
מותיר לעבר לסגור עוד חלון
מפנה מקום - לשיממון.

ושוב אין אהבה פתאום
רק ביקורת, מלחמה ושלום
(לא ניתן להגשים את החלום)
כולנו עורגים לכוכבים שכבו
ולניצוץ אשר בתוכנו - שבו.