הרוח נשבה באחו כשג'ואנה נכנסה. הסוס עמד שם, בקושי נע כאשר
היא התקרבה. היא יכלה לראות את שריריו רועדים בציפייה מתחת
לעורו הלבן.
לפתע היא קפצה אל גבו. הסוס זינק על רגליו האחוריות ודהר דרך
היער. ג'ואנה זכרה איך היה זה בעבר, כאשר הוא רכב לצידה. היו
להם הרפתקאות נפלאות עם סוסיהם, ואז הם חזרו...
מחשבותיה הופרעו כאשר הם עזבו את היער ומיהרו דרך מישור מכוסה
שיחים נמוכים. היא ראתה לאן פניהם מועדות: מתלול היורד אל
רצועת חוף צרה. הרוח שיחק בבגדיה בעוד הם ירדו במתלול ואל החול
הרך. הסוס הנפלא המשיך לדהור באותה מהירות מדהימה והיא שקעה
חזרה אל מחשבותיה.
היא זכרה את הרכיבות שלהם יחד, את האדרנלין, קול הפרסות
המטופפות על הקרקע ומראה אינספור זריחות, אותו זמן מופלא, כאשר
הכל שקט כתמונה. ואז הם חזרו, והוא הלך ונהיה מתוסכל יותר
ויותר. הוא חזר ואמר שהוא יחזור להרפתקאות, יסיים את רכיבתו,
אבל שניהם ידעו שזה לא יקרה, לא עם תינוק. הוא תמיד רצה להגיע
אל רכס ההרים האדיר שבמזרח, אך כאשר הגיעו לעיר אבאלון הם גילו
שהיא בהריון, והוכרחו להתיישב.
ג'ואנה ניווטה את סוסה דרך הגלים הקטנים, מרגישה את קור המים
בכפות רגליה, הקור אשר הזכיר לה את הקור שלו. בהתחלה הוא אמר
לה שזה נהדר, ושהיא מעניקה לו מתנה, אבל כאשר הזמן עבר, הוא
נהיה חסר סבלנות. הוא הרגיש איך הזמן חומק ממנו.
לאחר מספר חודשים הוא החל להתרחק ממנה והחל לכתוב יומן אותו
נעל הרחק ממנה. לאחר מספר שנים הוא סטר לה בפעם הראשונה, בפעם
הראשונה. מיד לאחר הסטירה הוא פרץ בבכי והתחנן שתסלח לו. היא
לקחה אותו בזרועותיה ונישקה אותו בעדינות. כשהוא הכה אותה שוב,
הפעם זה היה בלהט ויכוח, זו לא הייתה אשמתו.
לאחר כחודש, כאשר הוא כתב ביומנו, והיא לא הייתה בבית, בנם
הגיע. הוא היה רעב וביקש מאביו מעט אוכל. אבל הוא לא שם לב אל
בנו, שנשאר רעב עד שהיא חזרה בערב. אז הוא הכה אותה, כועס על
שהזניחה את בנו. זו הייתה אשמתה, לא אשמתו, מי יכול להאשים
אותו? כך חלפו להם שנים רבות, עד שילדם עזב, והיא הבינה את
האמת.
כאשר היא רכבה דרך הים, היא קרעה דפים מספר ישן, זורקת אותם
למים. הספר היה יומנו של בעלה, בו הוא כתב דברים רבים, בהם
שירי עצב וכעס, ותמונות, תמונות נוראיות. תמונות של מוות וכאב,
וארבעת הרוכבים. כאשר הדף האחרון של הספר הישן נגע בפני המים,
האישה הייתה הרחק מהחוף, מובילה את רמחה הנאמן אל הסוף. וכאשר
המים אפפו את ראשה, כל שהיא התחרטה עליו היה שהיא מעולם לא
ראתה את הזריחה מעל הרכס שבמזרח.