מוות, הרבה דמעות ואנשים בוכים
אל מלאך המוות צועקים ומוחים.
לוויה, כולם עם כאב, כאב איום
מנסים להאמין שזה הוא רק חלום.
מתתי, הנשמה שלי עלתה אל על למרום,
למקום מושבו של 'המקום'.
הוא שופט את נשמתי, לטוב ולרע...
אחורה בזמן הוא מסתכל חזרה.
רואה את מעשיי, הטובים והרעים...
שעשיתי כל יום... במשך החיים...
מסתכלת למטה ורואה אנשים,
אנשים שעדיין חולמים ונושמים.
מסתכלת על חיי שעברו...
נזכרת... אותי תמיד ציערו.
אותי אף בן לא אוהב או אהב
מזה ליבי, תמיד כאב.
חברותיי, לא חברות אמת היו תמיד...
לא בעבר לא בהווה ולא בעתיד.
מוות... כולם בוכים... מצטערים ועליי חושבים...
למנוע את מותי היו יכולים.
יכלו לשים לב, לאהוב...
לגרום לליבי להפסיק לכאוב...
עכשיו אני כבר מתה. הזמן אבוד.
שלום עולם אכזר שהטוב בו כל כך מדוד.
כל כך מעט מהאושר שאפשר בכפית למדוד.
ואופס... לא שמת לב... גרמת לי למעוד.
לעבר התהום האפלה של המוות מועדת...
בליבי מתפללת...
בבקשה ה', את נשמתי בשלום קבל...
את שאר אהוביי ממוות כזה אכזרי... הצל...