הם נכנסו ל"קפה ארז" והתיישבו תוך כדי שהם מדברים. ניראה היה
כאילו נחסך מהם טקס בחירת המקום וההתמקמות, ובטבעיות של בני
בית הם התיישבו אחד מול השנייה כשהוא מדבר והיא מקשיבה, היא
מורידה את הז'קט והוא מחליף משקפיים, משמש לראייה, ועכשיו
כשהוא רואה אותה יותר טוב ומועקת הז'קט על גופה הוסר קשה היה
שלא להבחין שהוא הומו והיא ידידה שלו.
כל בחורה תל אביבית שמכבדת את עצמה מחזיקה באמתחתה ידיד הומו.
הוא הולך איתה לקניות, מספר לה על זיונים, ובימי שבת בבוקר
כשמגניב לצאת לבית קפה הוא לוקח אותה איתו. כל זה בלי מתח
מיני, בלי תחרות של מי יותר כוסית או עם מי יותר מתחילים,
ואפשר למצוא אצלו אשליה של גבר עם אינטליגנציה רגשית של אישה.
המלצר מגיע מחייך חיוך רחב ומברך אותם כנראה בבוקר טוב והם
עונים לו. הוא מגיש להם תפריטים והם בשלהם שקועים בשיחה ואין
אף איש שיפריע להם, הוא מדבר והיא מקשיבה.
יש משהו בהומואים, כנראה בגנים, שגורם להם לדבר יותר מגברים
רגילים, ומרחוק זה ניראה כאילו יש להם יותר מה להגיד. כ"כ הרבה
למעשה, שאפילו הבחורות הכי קשקשניות נהיות שקטות לידם. היא
קוראת למלצר והם מזמינים מבלי להביט בתפריט כאילו תכננו בבית
מה הם רוצים לאכול. המלצר עוזב וחוזר מייד עם כוס מים וקש והיא
מוציאה מתיקה חבילת כדורים שהלוגו "קלונקס" מתנוסס על גבה.
"קלונקס", הכדור האולטימטיבי לתל אביבית המתוסבכת, בדיוק הזן
הזה שיוצא עם הומואים לבית קפה, מסדר לה את הראש ומוציא אותה
מהדיכאון שהפסיכולוג שלה רשם לה אותו.
היא מגלגלת את הכדור לפה ושותה. המילים חולפות לידה כליטוף
ותנועות הידיים, טון הדיבור והעוויתות בפה גורמות לה לחייך.
ארוחת הבוקר מגיעה ואפילו ביצת העין ההפוכה לא סותמת לו את
הפה.
היא הזמינה תפוזים והוא תה ירוק. לאנשים ששותים תה ירוק יש
מניעים נסתרים או של בריאות או של פוזה, ולהומואים, ביחד עם
המנוי לחדר כושר, יש קצת מזה וקצת מזה, ואלו ששותות תפוזים ורק
אם זה סחוט במקום יש את כל הסיבות להחזיק ידיד הומו.
כבר מאוחר. הוא מציץ בשעון והם מזמינים חשבון. בשבוע הבא אולי
הקיץ יפתיע שוב והשמש תזרח לצד עננים לא מאיימים ויהיה חשק
לצאת מהבית, יהיה חשק להיפגש כאן שוב.