הייתי רוצה לספר לך על בקתה קטנה וחוף של ים
על גוונים של כחול ואופק מושלם
הייתי רוצה לספר על בחורה יפה
שאהבתי להרגיש איך שהיא רעדה
שנפלה לידי כמו עלה בשלכת
שאחזה בי חזק ולא נתנה לי ללכת
על אחת שחם לה גם כשקר
שלא עייפה גם כשמאוד מאוחר
כשצחוקה התגלגל הייתי נופל
כורע לה ברך ובלב מתפלל
ששלי את תהיי ולנצח תחיי
ענוגה ורגועה לידי תזדקני
אך מה אספר לך ילדה עצובה
הצחוק אינו מתגלגל כאן ואין לי תשובה
הכחול התחלף באפור מיושן
והאופק מזמן איננו מושלם
רפו ידייך מאחיזה איתנה
העלים בשלכת נפלו לרצפה
את עומדת מולי עוטה מסכות
וענייך קרות מביטות בי ריקות
אין לי שביל להגיע אל ליבך האטום
המגע שנגעת בי כבר איננו קסום
כי הגבולות כמו החומות שלך נקבעים במלחמה
והדרך אלייך הפכה תלולה ושבורה
אני אוהב אותך עכשיו כמו שאז בבקתה
עם האופק והים והאש שכבתה
רק שהפעם גם אם אצעק זאת
אין אף אחת שתשמע