את מתיישבת על הענן שלך ואנחת הקלה בוקעת מפיך בקול ,
עוד יום טוב יחסית עבר עלייך ואת ממש תשושה.
בזמן האחרון הכל הולך לך יותר חלק, או שיש פחות צרות או שהבנת
את כללי המשחק.
את מרימה לרגע את הכנף השמאלית שלך ומנקה עם היד איזה דם קרוש
הדבק בה בהמהלך היום,  פעם היית מתרגשת מדם.
בכל פעם שהיית רואה דם כאבה לך הברך וראשך החל להסתחרר ,
עכשיו את כבר לא מרגישה כלום. כמו שפיה צריכה לא? זאת סתם
אשלייה , את שונה .
את רואה מוות ודם יותר משאת רואה שמחה .
תפקיד דפוק יש לך, פעם רצית להיות פיית הילודה, בכית למלכת
הפיות יום יום, התלוננת כי את רוצה להביא חיים, להחדיר נשמות
טריות לתינוקות רכים ולא לקחת באכזריות את הנשמות המתות, צעקת
שאת לא רוצה לקטוע חיים , המלכה הסתכלה בך בזלזול וענתה בקול
מתכתי
כי "זה הייעוד שלך" ובכלל " מזו הרגישות הזאת?" שאלה וירקה על
פנייך בגועל, "לכי" ציוותה "והמשכי לעבוד במרץ בלי לעשות בעיות
כרגיל" קראה בכעס כשהיית ליד הדלת . מאז השלמת עם מה שאת ,
את, שלא כמו בני האדם משלימה עם מי שאת ולא מתלוננת וסובלת כל
כך הרבה זמן.


לעיתים קרובות את מנתחת את עולמם של בני האדם בראשך, אף פעם לא
הצלחת להבין אותם מעניין אם הם מבינים את עצמם..
הם לעולם לא מרוצים. תמיד הם רק רוצים את מה שיש לאחרים, והם,
שלא כמו הפיות לא משלימים, הם סובלים, מתלוננים, הם מדוכאים
ועצובים, מזל שאת לא כמוהם . אולי בעצם את כן?!
תמיד ידעת שאת שונה , תמיד טרחו כולם להבהיר לך שאת לא פיה
רגילה, כדי שלא יהיה לך כל ספק אמרו לך תמיד שפיה מוצלחת אף
פעם לא תהיי .

עולמם של בני האדם מרתק אותך.
בכל יום כשאת יוצאת לעבודה בכדור הארץ את נישארת שם יותר זמן
ממה שאת אמורה, את צופה בבני האנוש האלו, תמיד המומה, בעיניים
גדולות את מנתחת את עולמם של הקוסמים לך מכל- בני הנוער.
הם- המסובכים ביותר, הלא מרוצים ביותר, והמרתקים אותך הכי
הרבה.
כאשר את פוגשת בהם בפעם האחרונה הם תמיד עצובים, זמן קצר לפני
שאת לוקחת את נשמתם את עומדת בשקט וצופה במה שקורה להם,
עינייהם פעמים רבות דומעות, פניהם נפולים, ולעיתים הם כותבים
מכתבים בזה אחר זה במהירות, את לעולם לא מפסיקה אותם . רק
עומדת בצד דוממת ובוהה.

"כמה נשמות לקחת היום?" שאל הפיון הרושם וקטע את מחשבותייך,
לקחה לך דקה קלה להתעשט ואז ענית בקול חלש "5"
"והיו של מתאבדים?" התלבטת מה לענות. אפשר לנסות לשקר אבל זה
מסוכן מדי..רוב הסכויים שהקשר יתגלה ואז... "לא" ענית חלושות
"ונוער?" שאל בקשיחות במן שרשם בטבלה הגדולה הריחפה מולו
תמידית "גם..אה...לא..." היססת וגימגמת כתמיד, הפחד החל לכנן
בליבך... בעוד שעה קלה תובא הטבלה למלכה וזו שוב תנזוף בך כמה
את חסרת תועלת ועלובה . אוי לבושה.
ומה תעני לה? שבזבזת יום עבודה שלם בגלל שעכבת אחרי נערה מתברת
מישראל? אולי תספרי לה שהיצלת נער אחר מהתאבדות?
ומה תעני כשתשאל למה לקחת רק נשמות של חולים ומבוגרים היום ולא
עבדת ע"פ הרשימה כלל? שלא היה לך לב לקחת את נשמתו של האמריקאי
הצעיר בן ה18 כי היה כל כך יפה ובלונדיני וחתיך...?

את נותנת למחשבות חדשות להעסיק אותך, ואלו רצות במוחך בזמן שאת
קמה מהענן שלך באטיות, גוררת רגלייך אחרייך כמו שאביך תמיד שנא
שעשית, את הולכת בעייפות כשהפחד מהמלכה עדיין בתוכך, פונה
בסמטת השמיים השלישית לכיוון ביתך.
מכניסה את המפתח לדלת ונכנסת לדירה, הטלוויזיה עדיין פתוחה על
ערוץ הלוויות מהבוקר ומשודרת לוויה של איזה נער שאחותך אתמול
לקחה .
יש לו נשמה מוצלחת, גם על הנשמה שלו אחותך קיבלה פרס.
אף פעם לא הסתדרתן. תמיד הייתן ממש הפכים, לה תמיד הרבה יותר
הצליח והיא זו הזכתה לכל השבחים .

"דן ... בחיים לא אשכח אותך..לעולם אני לא אוהב מישהו כמו שאני
אוהבת אותך..."
שמעת את המשפט יוצא מפיה של נערה יפה, שערה החום גלש על כתפיה
בגלים קטנים, ועינייה האדומות מבכי היו תמימות כל כך, שפתיה
המשיכו למלמל מילות אהבה בלחש, והרחמים החלו להתפשט בך.
" בן שלי... אוצר שלי... מה אני אעשה בלעדייך? אני כל כך מקווה
שישמרו לי עלייך שם למעלה..."
הפעם הייתה זו אימו השכולה המיררה בבכי מילים קטועות .
איש גבוה החל לדבר בקושי, המילים יצאו מפיו צרודות, הוא כל כך
התאמץ שלא לבכות " גבר שלי... להתגייס לצבא לא הספקת...עם מי
אני אלך למשחקי כדורגל? תחזוררררר" המילה המשיכה להתהדהד וקולה
נישבר הדמעות זגו מעיניו והרגת משהו חמים על לחיך.
דמעה . את בוכה! הרחמים החלו להתפשט בליבך, את מרחמת?! לא!זה
לא יכול להיות! זה אסור אפשר להכינס למאסר על זה!
עוד דמעה.. ועוד אחת... את נוגעת בלחי החמה והאצבע מתמלאת דם.

את בוכה את דמו כמה נורא.
את סוגרת את הטלווויזיה במהירות ומוחה את הדמעות, אסור לבכות
את חוזרת על המשפט שוב ושוב,מנסה לשכנע את עצמך.

דפיקה חזקה . את הולכת באיטיות לעבר הדלת, מסתכלת דרך העיינית
וראה את הפיון הראשי עומד בפתח, אילו רק היה אפשר לשקר פה
בשמיים היית עושה עצמך כאילו את לא בבית... אי אפשר. חבל.
ידך פותחת את הדלת ומבלי שאמר לך שלום החל הפיום לדבר במהירות
"עכשיו! מהר! בואי! 2 בני נוער ואחת בת 50 מישראל! המלכה מצווה
שתקחי את הנשמות של כולם! תוך שעה את פה חזרה! "
אמר תוך שנייה בזמן שדחף בגסות לידך רשימה קצרה והתעופף לו.

צמרמורת הפחד המוכרת עברה בך שוב...היא מופיעה יותר מדי
לאחרונה...
הייאוש, הפחד, העצב והתסכול התערבבו בתוכך. כל אחד מהם בכמויות
גדולות וכשהדלת עדיין פתוחה שוב זלגו הדמעות.
ידייך שוב התלכלכו מדם, ועד שהתעשתת עבר מעט זמן.
סגרת את הדלת בטריקה והתיישבת בתסכול על הריצפה הקרה,
עוד נערים מאבדים עניין בחיים? מה הולך איתם? למה הם לא
מרוצים? למה הם לא מעריכים???
רגש התסכול התחלף בעצבנות . איך הם מעיזים?!? הם רק בתחילת
החיים, ואז הם סתם הכל קוטעים.

צפצוף חזק קוטע את הרהורייך . את ממש מאחרת. נסחפת.
נגיעה קלה בכנף ואת כבר ביעד שבראש הרשימה, רוח חמה עוברת בך
ורעד של פחד גדול והתערבב בצמרמורת הרגילה.
דביר,בן 15 וחצי, איבד תקווה לחיים, מוות בייסורים - עמידה מול
משאית נוסעת- טוב, זה לא קשה את מנסה לשכנע את עצמך בכוח, הנער
הצעיר עומד מולך. תזוזה של כנף שמאל מעט קדימה, כנף ימין
פעמיים אחורה...
בום!!! המשאית שלא הבחינה בנער נוסעת במהירות ... דם ניתז על
כולך, את מנקה אותו במהירות, מנסה לא להרגיש, רק לא להרגיש,
נזכרת בצעקותייה של אחותך כשעוד דיברתן בזמן שגילתה שאת
מרגישה. היא תפסה אותך אז מרחמת "מה את מרחמת?!אסור לרחם! מה
את בת אדם?! מרחמת! איכס!!!" צעקה שעה ארוכה... מאז לא דיברתן.

דמעה חמה זלגה על הלחי שלך בזמן שידך הדקה חטפה את הנשמה מתחת
למשאית שנעצרה .

סימנת V . משימה מספר אחד בוצעה בהצלחה.
טוב, רק עוד שתי נשמות ואז תחזרי הבייתה לישון, את חושבת
בעידוד בזמן שאת מתעופפת במהירות לעבר המטרה הבאה .
רינה-בת 50- דום לב מוות מהר בלי ייסורים.
את מתעופפת בביתה של הנפטרת הבאה, מתעקבת על תמונתה הישנה
מהחתונה, מתעכבת לרגע בהתבוננות בילדתה ...
הזזת כנף קצרה, ועוד נשמה בידך, זו הייתה בהחלט משימה קלה.
V . יאללה ליעד הבא.

החום הזה בישראל, איכס. זה ממש נורא, חשבת בזמן שהרמת את
הרשימה ,
-ערן- בן 18 וכמה חודשים- חייל מתוסכל -לא בטוח ברצונו להתאבד
כלל-ירייה מאקדח שאיתו. מוות מהיר-.

צמרמורת. תדהמה. כן זה קרה. את לא הוזה. זה אותו אחד שהצלת
אתמול! מה יש לו???
למה הוא לא מעריך את מה שעשית עבורו??? כעס וזעם מתפרצים
החליפו את התדהמה. נחתת . חייבת מנוחה.
סוגי מחשבות רבים מספור עברו בך, רגשות שונים הורגשו בליבך
וראשך החל להסתחרר . גם הכאב בברך חזר ... מה קורה איתך?!

דמותו של הנער היפה הופיעה מולך בבהירות. רק אתמול החדרת בו
מחשבות טובות כשנידרשת לקחת את נישמתו, הסברת לו בסבלנות כי
כדאי לו לחיות, הראת לו את כל הסיבות שמחת. חשבת שהבין.
רק יום אחד עבר ושוב שמו ברשימה מול עינייך האדומות מבכי. מזל
שאין חשש שהמלכה תראה .

אין ברירה. הייתה לו הזדמנות שלא הרבה זוכים לקבלה.. הוא יכל
להינצל.. הוא קיבל אותה...
כנף ימין שמאלה פעמיים, כנף שמאל קדימה פעם אחת, ושוב כנף ימין
עכשיו אחורה.
זהו. עוד נשמה בידייך. ועוד אחת טובה . המלכה תהיה גאה.

"מצטערת.. ניתנה לך הזדמנות... הוראות מלמעלה..." זרקת לאוויר
בעצב לפני שהתעופפת.

קשה להיות פיה.