ביום שבו מיכלי תתגייס לצבא, יקרו הרבה דברים. פתאום, היא
תפשוט את בגדי הפריקיות האלה משנקיין, שהיא הייתה קונה בכל קיץ
עם החברות, ותשים עליה מדים ירוקים.
בעצם, לא, היא תשים על עצמה מדי חאקי של חיל האוויר. היא תהיה
הפקידה ההכי סקסית בצה"ל.
המפקד שלה בטח ירצה לשים עליה את הידיים שלו, אבל היא תשחק
אותה "הקשה להשגה" ותמשוך אותו כמו מסטיק.
אבא ואמא שלה, ילוו  אותה לבית החייל בבוקר. אמא תמחה דמעה
ואבא יצלם. מיכלי תגיד להם שיפסיקו, כי הם מפדחים אותה ליד כל
הבנות האחרות.
בסופו של דבר, היא תיפול טוב, תעשה שירות בן זונה בקיריה, וכל
יום היא תחזור הביתה. מלא חרמנים ינסו להתחיל איתה באוטובוס,
כי המדים שלה יחמיאו לה בטרוף.

 ביום שבו מיכלי תתגייס לצבא, אני אשמח קצת, כי אני אתחיל
לראות את הסוף. מיכלי תחתום מתישהו על קצונה ותהפוף
לסופר-פקידה.
סופסוף גם יהיה לה חבר קבוע, (יותר מקטע של חודש). היא בטח
תכיר אותו באחד משיטוטיה האינסופיים בעזריאלי, בשעות ארוחת
הצהוריים.
יום אחד, מיכלי תשב לה במקרה בתל-השומר, בכיסא של הפקידות,
ולחדר יכנס קצין נאה, לבוש מדים. כן, אותו בחור, זה אני. מיכלי
תחתום לי על טופס שיחרור מהצבא, תוציא לי פנקס מילואים ותגיד
לי תודה רבה על שרותי בצה"ל בשש השנים האחרונות. אני אהיה
הבחור המאושר ביותר בעולם.

 יאללה מיכלי, תתגיסי כבר לצה"ל, אני רוצה להשתחרר.
לא אכפת לי שהיום את רק בכיתה ב'.