עשן סיגריות, כרעל חיים
כוס תה על שולחן זיכרונות
על נייר ריק-לבן נופלות המילים
נופלים משפטים כמה דמעות:

"בשם הגשמים ושלגים לבנים
בשם ההרים ויערות,
רוחות וברקים ושמיים שחורים,
אגמים וסלעים החדות..."

חולפות העונות, מגיע אביב
אהבה ושמחה ברחובות.
ילדים נולדים וזקנים לא מתים
ורוחות משחקות בשאר השדות.

ושקועים בשמחה אנשים מתעלמים
משמלה השחורה ברחובות.
מעיניים-דמעות, שרוולים ארוכים
וסיגריות אין-סופיות.

ובחדר חשוך, בלילות ארוכים
זיכרונות לה הופכות לדמעות
בתוך יופי לילי של שמיים כחולים
מחשבות מתפזרות ואוזלות.

ובחדר חשוך, בלילות ארוכים
היא פותחת לשניים שולחן.
על מפה לבנה צלחות, מזלגות,
יינות, סלטים ובשר.

מתיישבת לבד ואוכלת לאט
וראשה מתמלא זיכרונות
וזיקנה מרוחה על פני המלכה
הקשורה בשרשרת שריטות.

רגילה לבדידות וללעגי אנושות
מלאת גאווה ושלווה.
ובלילה ארוך שוב תביט בתמונה -
וליבה לשנייה... יתמלא אהבה.