היה זה ליל חורף סוער ומכושף
הדרך התארכה כמו לא היה לה סוף
הרוח ילל יללת תן מוטרף
מחשבותיי העייפות נדדו ללא מעוף
היתה דממה בכל החלד
תקתוק של סרט מתח
צינה החלה מזדחלת
סוף העולם בפתח
הגעתי לקרחת יער באמצע הסופה
מולי בקתה קטנה של עמי ושל תמי גם
מבט חושש וקצת בוהה ממתין למכשפה
שהרי פה מדובר בארץ מולדתם
הגשם מטפטף בעוז על גג המכונית
האפילה צורבת, נשימתי כובדת
צרצר צורם את צרצורו במן קינה פנימית
שנים שלא הרגשתי כה קטנה וכה אובדת
לתוך העלטה אני מזדחלת אט
קצת קפואה וקצת חיוורת מקור ומפחד
רחש פצפוצי עלים המשתברים בלאט
ולפתע - שנינו יחד תחת מטריה אחת
לידי צהוב שיער, איזה יוהאן או הנס
הנס אקרא לו, אפי במעילו, מבוסם מריח
כי יש פה אלמנט של נס (החץ - ללב נכנס)
הן לגורל הגשתי, בכניעה מפתח
פתאום מפסיק להיות לי קר
חום עז באיברי פושט
שפתיו עמוק לי בשיער
גופו בוער, רוטט
חדל הגשם לטפטף, הכל רטוב, שיכור
ולא ברור לי אם אנו דומעים או מזיעים
גלים של חום וקור וחום וקור ועור לעור
כמו אדם-חוה ששוב, מאהבה פצועים
והוא יוקד בתשוקתו, אני בו אש מוצאת
ושנינו צוללים בתוך אמבטיה של עלים
סנאי קטן צופה בנו וגם אמו יוצאת
בת שחוק על פני השניים הם צופים ומתפלאים
ידיו פולשות לסודרי, חופנות חזה ושת
את מעילו אני עושה מצע תאוותנו
ואז אוחזת בו בעוז, הוא זעקה פולט
דממה מוחלטת בה גונח הד נשימותינו
לשונו בפי, שלי בפיו, ערבוביית גפיים
זוכרת רק כוכב אחד מציץ מתוך ענן
המצאנו שם גן עדן לשעה אחת או שתיים
בראנו לנו חור שחור בלי מרחב או זמן
היום הגיע היורה, אני מול החלון
נוברת במוחי, היה או לא היה
איזה מזל שגשם ירד פתאום
איזה מזל שלא היתה לי מטריה |
