מוקדש באהבה לאותן בנות עמן יצאתי ואשר שיריי גרמו להן לאיום
ועל כן דחו אותי.
------------------------------------------------------------------------------------------

עומד בבגדי לבן
מול מה שבניתי ויצרתי,
אך בגדיי מוכתמים
ופניי חפים

בנייני ויצירתי
נבנו על קרקע תזזיתית
הפכו לחרב פיפיות
מדקרת חדרי בטן

בתחילה, התרגשה והמתה
למקרא שירי האהבה,
אך לאחר מספר שירים
הפך הצחוק לקור
כמו קפאה לנוכח הרוח
רוח הקוטב הנושבת
שהסיטה הרגש
מבין דפי השיר

רוח שאותה סחפה
לכתוב לי מכתב,
איגרת פרידה רשמית
ולהסב פניה אחור
כי לא שעתה אל מנחתי.

נשבעתי אז
בזעם מאכל שריד
לעולם לא אוכל
לכתוב שירי אהבה
שלבסוף יהפכו
לחרב פיפיות מלהטת,
משיבה רוח קוטב
מסיטה נערה אוהבת

בידי גפרור מבער
ערימת כתבים אסופים
ועוד מעט יתאכלו
באש אוכלה

אבל אז פתע
הרחתי ריח ניחוחו:
ראיתי פריחת ורד
וצהוב הלימון בריחו נתן
בגן הפרי הבשל

על יד גן הילדים,
ילד קט אליי נגש
נתן לי דף ועט
ומאור פניו בקש

ישבתי וכתבתי
שורות ראשונות של
שיר אהבה
חדש




24/7/2003