אני מת - שום דבר אחר לא יכול להסביר את הסינוור הזה. אני לא
רואה כלום רק לבן.
ממה אני מת? שכבתי אתמול בלילה על הספה ראיתי NBA? מה יכל
לקרות? אני מתחיל לחשוב. התנור התחמם ושרף את הבית? דום לב?
הראש נשמט לאחור. אני לא מת. אני פשוט התעוררתי. מהחריץ הקטן
בתריס נכנסה קרן שמש והיא התיישבה ישירות על עיני. לאט לאט
הראייה חוזרת. עדיין כתם שחור וגדול יושב לי באמצע התמונה
המתהווה של הסלון שלי. חושך. חוץ מ 4 סנטים קרן שמש אין אור
בחדר. כמה זמן אני ככה? המון! מה יהיה איתי? כמה אפשר ככה? אני
מסתכל על השולחן לפני.אריזות מזון ישנות זרוקות. הבית מסריח.
זבוב נוחת לי על הלחי. אני מעיף אותו ומרגיש תוך כדי את
הזיפים. איזה זיפים.
למי שיש זיפים כאלה? בטח לא מישהו שהוא חלק מזוג.
אני מדליק סיגריה. הגפרור שובר את אפלוליות החדר. פעם ממש לא
הבנתי אנשים שמדליקים סיגריה איך שמתעוררים. זה מגעיל. היום זה
בא עוד לפני שאני פותח את העיניים. המאפרה מלאה בדלים. הגפרור
כבה - שוב חושך.
אני מנסה להתיישב. הגב כואב. אני צריך להפסיק לישון על הספה
הדפוקה הזאת.
אבל רק שם אני נרדם. אני בוהה בקרן השמש הזאת. עכשיו היא על
החולצה שלי.
יו, כמה כתמים. כמה זמן אני כבר לובש אותה? אני מריח. איכס.
אני מוריד את החולצה. אני נגעל עוד יותר. די, אמרנו לרוץ אז
נרוץ. לשניה אני חושב על זה ברצינות.אבל איפשהו אני והכרס שלי
התרגלנו אחד לשני. אני מפנק אותה בליטופים והיא בתמורה גודלת.
מזל שאני לא יכול להריח את הג'ינס.
הטעם בפה מגעיל. הסיגריה בטח לא עזרה לזה. רק הפכה את זה
למגעיל מוכר יותר.
מישהו עולה במדרגות.
אני נדרך כולי. אני אמור לפחד ממישהו? לא יודע, אני פשוט
מפחד.
אני צריך נשק. חייב! אני מסתכל על השולחן. צלחת עם שיירי אוכל.
מה אכלתי אתמול?  אה, שקשוקה.
ממה אני מפחד? מה כבר יקרה? בטח בכלל האיש בחוץ בא למישהו אחר.

אני בכלל לא יודע להילחם. בטח יגמרו אותי פה ככה. כדור אחד
בראש מאקדח עם משתיק. בטח ימצאו אותי עוד שבועיים שאני כבר
יתחיל להסריח. או שהחתול יילל מול הדלת שלי וישגע את השכנים.
מפתח ננעץ בדלת.
הדלת עומדת להפתח. אני בוהה בקרן השמש...

"איף" זה הדבר הראשון שאני שומע "עוד פעם הבית מסריח"
היא נכנסת לבית אותו מאירה אותה בנוכחותה ובמתג האור.
"היי" אני מחייך "מה שלומך?" אני שואל.
"קמת סוף סוף? כבר 11 בבוקר" היא לא מחייכת "למה אתה מעשן בתוך
הבית?"
עכשיו אני מבין למה פחדתי...
"תראה איך אתה נראה " היא רודה " אתה כולך מסריח "
אני משפיל מבט בבושה. אה, הנה הכרס שלי.
אני נעמד.היא מפנה את האריזות מהשולחן.
"איך היה אצל ההורים שלך?" אני שואל. מתחנף.
"בסדר - דווקא רצו שתבוא, אין לי מושג למה."
היא מביטה אלי. אני מחייך אליה.
"לך תתקלח - וגם תוריד את הדבר הזה מהפנים "
אני הולך למקלחת. המים החמים זורמים על הגוף.איזה כיף. אני
שומע אותה עושה כלים.
מצחצח שיניים תוך כדי. היא רוטנת. "יום אחד אני נוסעת והדירה
הזאת הופכת לדירת רווקים."
אני יוצא מהמקלחת וניגש להתגלח. אני מנסה לשרוק תוך כדי אבל זה
עולה לי בחתך בלחי.
היא מעבירה סמרטוט.
אני יוצא עם המגבת עלי.הבית נקי. החולצה שלי בפח.
אני נקי והיא, גם אחרי שהעבירה מסדר נקיון על הבית נשארת
נקייה. עלי פעם אמרו שאני מנקה אני רק עושה תהליך העברה של
הלכלוך מהמקום שהוא נמצא אלי. אנחנו מחכים שהרצפה תתייבש.
אני מסתכל עליה.
היא מבחינה בזה רק אחרי כמה שניות
"מה" היא שואלת.
"אני אוהב אותך" אני אומר לה.
היא מחייכת, באה אלי, דורכת על הרצפה הרטובה משאירה כתמים
חומים.
אני אוהבת אותך.
אנחנו מתחבקים
אני מריח לה את השיער.
בשיערה ריח סיגריות אבל לי לא אכפת...