עור ברווז כשהצינה תוקפת
נמהל בקנה אחד עם הצמרמורת שבמלותיה
עם הסוד שבשתיקתה
ועם האפר הנותר בליבו

האומנם שעת סגירה ?
המידע הנתון אינו מספיק כדי לקבוע...

האלכוהול יוצא מאצבעותיו וגם החשיש
הוא נובר בארון בחיפושו אחריה
אחר הניחוח הכלוא של גופה.
אחר החולצה האחרונה שלבשה לפני שהלכה

למגע הזיכרון אני מתלבט

חולצה, חולצה הוא מוציא.
פעם אהב, שאהבה סדר
עכשיו כבר לא, וזה עוד נתון מבלבל

הלוואי והיה לי עוד זמן לשאלה המזוינת הזו

החולצה הייתה לבנה, חלקה, קצרה
אך הוא עבר גם על שלושה כחולות שתי אפורות וכמה שחורות
האלכוהול באצבעות זכר שהיא לבשה גם אותן

שקרן האלכוהול הזה, אך אני מורה לאצבעות, לא לקחת סיכון

בזהירות יעילה, נסחטת כל חולצה לגופה
תפילה חרישית נאמרת, על טומאת הכביסה
בו זמנית, תחינה נרקמת למימוש התקווה
ראשו רועש, עורו ברווז ועיניו אדומות

הוא יודע שהתשובה נעוצה בחולצה
בה, יימצאו שרידים לאהבתם
והגעגוע בלבו יירגע, כשדרכה הוא ינשום

ורק כשליבו יירגע, אכניע אותו לשכוח
ואחזור לשלוט בגופו